בנות..יש לי משהו להגיד לכן.
מה קרה אמא?
גל נהרג.
אני לא קולטת.
אני מחפשת תמונה שלך עכשיו בפייסבוק כי אחותי ואני החלטנו שננציח אותך בדרך כלשהי...
ואני רואה איזה בנאדם פספסתי.
הכרתי גל שונה לחלוטין.
גל שמגיע לסבתא פעם הרבה זמן עם פרצוף חמוץ ושותק.
פספסתי בנאדם ערכי, נחוש להגיע למטרותיו, אוהב, מצחיק, בעל מוטיבציה שלא נראתה.
בשנה האחרונה בקושי וראיתי אותך כבר.
אני מנסה לזכור מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך ולא מצליחה.
אולי אצל סבתא, שבאת לבקר יחד עם המשפחה.
עצוב לי וחבל לי שלא ראיתי אותך יותר.
רע לי שלא דיברתי איתך ולא התחברנו.
אתה לא יודע כמה ספדו לך בהלוויה שלך ובכלל כמה הגיעו.
רציתי לצעוק לכולם שזה בן דוד שלי שם באדמה, שאני גאה בך ועל הדרך שלך.
ראיתי את אמא שלך מתייפחת, אחותך עם עיניים אדומות, אבא שלך יושב כי הוא לא מסוגל לעמוד,
וחברה שלך...כמה הצטערתי בשבילה.
לא הפסיקה לבכות.
וכל כך כאב לי עליה.
חבר שלי בעזה, ואני מפחדת לתאר את מה שהיא הרגישה.
הנורא מכל.
גל, אני לא מתארת שאתה לא פה.
אני לא קולטת זה.
הבנתי את זה שאמרו לי, אבל זה לא חלחל.
אני מגיעה בשבת לבית שלכם ומחפשת אותך.
מגיעה להלוויה יום למחרת ולא קולטת שאותך קוברים שם למטה.
מגיעה לשבעה 24 שעות אחרי ולא מבינה.
מה זה, כולם כתבו לך שם על הקיר.
חולצות שחורות, סוכת אבלים...
ואני בטוחה שתצא מאיפשהו ותגיד:
יאלה הגעתי, תסיימו עם זה כבר.
אני פשוט לא מאמינה שאתה לא פה.
מעשרות אלפי חיילים,
אלוהים שלנו בחר בך.
ואני לא שואלת שאלות ואני לא כועסת.
כי נסתרות הם דרכי השם.
אבל עצוב לי בשביל המשפחה שלך..ובשבילך.
רק בן 20, בשנתון שלי..
כמה יכלת עוד להספיק בחיים שלך.
ופה זה נגמר.
היה שלום בן דוד יקר ואהוב שלי,
מבטיחה לזכור אותך לנצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
