אני יודע שהפוסט הזה לא בדיוק תואם את מה שכתבתי לגבי 2008. אני יודע שהפוסט הזה מאוד לא מזכיר את חן של סוף 2007. אבל אחרי שיחה די ארוכה עם מטיאס ונבירה בבלוגים, אני חייב לפרוק את זה. אני אמור להיות עכשיו במיטה, כי אני מתעורר ב-7 וחצי, אבל אני לא יכול כשאני על סף דמעות ככה. אמא צודקת, יצאתי ילד יותר מדי רגיש..
唇に毒を塗って僕の部屋に来たでしょう？
貴方のキスでもう体も脳も解けてしまいそう
You applied poison to your lips and came into my room, right?
With your kiss, my body and mind seem to be melting already.
אני לא יודע מה אעשה כשאשתחרר. לא חשבתי על זה בכלל. כמובן שתכנונים לעתיד הקצת יותר רחוק יש לי, אבל מי יודע אם הם יצאו לפועל? ומתי?
הכל מתקרב אליי. יותר מדי מהר. ואני מאוד לא אוהב את זה.
大嫌いな僕１９才
大嫌いな僕１９才
The me who I really hate when I'm at age 19
The me who I really hate when I'm at age 19
קראתי בבלוג של אופק למשל. חזרתי אחורה לשנת 2004, וחלף בי רעד בגוף. הרי לא השתניתי מאז 2004; אני עדיין ילדותי כמו פעם, הל, אני עדיין נראה כמו פעם. איפה התיכון שלי. איפה... קראו לי משוגע. אני רוצה לחזור. להיות כלוא בשנת 2004!!
吐き気がするくらい貴方の心美しいのに
何一つ出来ない僕にどうしてキスしてくれるの？
Even when your heart is so beautiful that it nauseates me
Why do you kiss me, when I can’t even do a thing?
אני רוב הזמן מנסה להסתיר את זה. אני אומר כל הזמן שאני בן 16+3. סוג של הדחקה, אבל לעומת מה שבוער בתוכי, מבחינתי זה נקרא להסתיר. אני עומד להתפוצץ, ובשלב הזה כבר יש לי ממש דמעות בעיניים. אני מרגיש כל כך פתטי. אני מפחד שהיום הזה יגיע. היום הזה הגיע? לא, בבקשה תגידו לי שלא. אני מפחד כששופטים אותי. אני מפחד מהתגובות שאני אקבל על הפוסט הזה, כי אני כבר יודע בדיוק מה יגידו לי, ולא, אני לא רוצה לשמוע. אני מפחד משינוי, אני שונא שינוי. הזמן הוא האויב הכי גדול שלי. אני מפחד מלעבור דירה - אפילו למקום שאני הכי רוצה להגיע אליו. אני תלותי. אני מפחד להיות תלותי. אני מפחד מלימודים גבוהים. אני מפחד מלהגיע לבגרות, ולשאת באחריות שהיא מביאה אותה. אני מפחד מלהחליט מה אעשה כשאהיה גדול. אני מפחד מלהתגבר. אני מפחד מלהזדקן. אני שונא ומפחד להרגיש חסר אונים וזה בדיוק מה שאני מרגיש. אני מפחד מדחיות של אנשים.. אני מפחד מהחיים האמיתיים. אני מפחד שיגיע היום בו אסור יהיה לי להיות ראש קטן יותר (וההורים ממשיכים להזכיר שהיום הזה הולך ומתקרב). אני מפחד שיגיע היום בו אני אצטרך לעשות לעצמי כביסה. ולהכין לעצמי אוכל. ולעשות הסדרים בבנק, וללכת לעבודה. ולבלוע את החיים ואת התחביבים שלי. אני מפחד שאני לא מספיק טוב, וכל מה שאוכל לעשות בחיים הוא בעצם לא מה שאני רוצה. אני מפחד שזה יוביל לדכאון, דבר שכבר הייתי בו ממש לא מזמן, ואני לא רוצה לחזור אליו. אני מפחד מהיום הזה שבו אני אקרוס לגמרי תחת העומס של האחריות. אני מפחד מהיום שבו אם יכתבו עליי בחדשות, זה לא יהיה 'נער ממרכז הארץ' אלא 'גבר ממרכז הארץ'. אני נער, at best, ולעולם אהיה אחד.. כן... לעולם.. אני מפחד מלהכנס לאתרים שדורשים הרשמה ובשדה של הגיל רושמים תחומי גילאים כאלה, ופתאום למצוא את עצמי לא בתחום שאני חושב שאני נמצא בו. אני מפחד שאנשים ינצלו את מקומות החולשה שלי. אני מפחד שחברים שלי יעזבו אותי - רובם כבר עשו זאת...... יותר מכל. אני מפחד להשאר לבד. גם מבחינה חברתית וגם מבחינה זוגית.
大嫌いな日々１９才
大嫌いな顔１９才
The days that I really hate when I’m at age 19
The face that I really hate when I’m at age 19
אני מפחד מלעבור קידומת. אני לא אשכח את הלילה של ה-1988.10.06. יומולדת 10. הכל היה טוב ונחמד. לא יכול להגיד שלא שמחתי. אבל עוד מאז פיתחתי את החרדה הזאת, של, פאק - החלפתי קידומת. זה מהר מדי.
אני לא רואה את העתיד שלי בשחורות.
אבל אני גם לא רואה אותו כרגע ורוד מדי. בעצם זה תלוי מתי תשאלו אותי. נחתה עליי עכשיו פצצה מנטלית כל כך גדולה שקשה לי בכלל לתאר אותה במילים..
אז הנה - אמרתי את זה. אני פוחד. מאוד מאוד מאוד. מדוכא? קצת.. קצת הרבה. אבל רק כשאני חושב על זה. אז מה אם זה בא במתקפות של שעה-שעתיים בכל יום מינימום. עצוב? בערך.. השיחה עם מטיאס עזרה קצת. מטיאס, תודה רבה שאתה יודע להקשיב אפילו אחרי כל כך הרבה זמן שלא היתה לנו שיחת נפש. ואני קורא לשיחה הזאת שיחת נפש.
く～く～く～黒あげはちょうのように誇らしい羽で飛びたい
く～く～く～くだらないって言わないでそんな人生がいいの
Like a black swallowtail butterfly, I want to fly with my proud wings
Please don’t say “It’s stupid”; such a life is okay, is okay…
...כי רק באנימה אפשר להגיד 時間よ、止まれ!! \ "זמן, העצר!", וזה באמת יקרה...
הלכתי לשטוף פנים, לנסות להרגע, ולהרדם. Oh hell כאילו שזה יקרה..... מחר...... מחר קובעים.. לא, אני קובע לי.... עתיד...... וזה פאקין מוקדם מדי לבחירות כאלה....
ケンちゃん
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Hikaru