ושוב הוא כאן... כול כך מהר...נכון לא מקורי אבל זה ניכנס כול כך חזק ,שגם שלא שמתי לב שהוא הגיע, אבל הוא כאן ואני פשוט לא יכולה להיתעלם.. ואת האמת אף אחד לא יכול

אני שונאת אותו אני שונאת את יום השואה כי הוא מגיע בכול שנה ואף אחד מאיתנו לא מצליח לעקל את לא מוצא דרך ליפנות לזה זה כבר לא ניתפס...

ויש עוד עדויות ועוד זוועות ואני מקווה שאני לא היחידה שכול מילה שמזכירה לה שואה עולה לי התהייה למה? למה לנו? ליפעמים כבר הגאווה של היהודיה נוזלת לי מבין הידים כמו חול בעיקר ביום השואה קחו את זה ממני כימעט 7 מיליון אני לא מצליחה לקלוט... אז אולי כדאי כבר לוותר למה לי?

אבל אז אני ניזכרת באותן פנים של המורה שלי להיסטוריה שאמר לכיתה מנומנמת ורק העיינים שלי היו מרותכות אילו לכול קמט בפניו או עיוות בשפתותיו והוא אמר אני כאן אני כאן איתכם קם כול בוקר מהאידיאולוגיה שאתם צריכים לדעת מיאיפה באתם כדי שאתם תוכלו לידאוג לילדים שלי לעתיד יותר טוב...

וזה חלק ממני זה חלק מהעם שלנו בראש מורכן אנחנו סופרים כימעט 7מיליון ולא תופסים את זה מי יכול... תגידו לי תעזרו לי שאולי שנה הבאה ביום השואה אני לא ירגיש שאני מבזבזת אותו על התיהיה של איך לעזזל אני ניגשת לזה...

ואני רק מיתחמקת מיתחמקת מהטלוויזיה מהספרים מהמחשב מהבלוגים אני רק בורחת בכול יום אחר אני ישמע רק היום אני פשוט לא יכולה...

ומחר בטקס כולם יורידו דימעה ואני באמת שואלת כמה מהם כמה מאיתנו יודעים מה קרה שם באמת את הסבל  האמיתי ועכשיו עושים להם יום זיכרון וזה ניראה לי אפילו צבוע היום הזה כשכבר שנתיים מדברים פה על הסבל שאותם ניצולים עוברים אז תגידו לי כמה מכם באמת יודעים תסבירו לי אני רוצה לדעת באמת איך ניגשים לנושא כזה כואב ומבינים אותו באמת..