כמה העולם קטן, וכמה הוא רחוק.

משהו שכתבתי ב 20.02.08 , 19:59 אבל שמרתי כטיוטה .

המנהל של תפוז שלח לי הודעה ,

כבר חצי שנה שלא עידכנתי את הבלוג .

ניסיתי להיזכר איזה עיצוב היה לי , מה היה הפוסט האחרון שכתבתי .

זה היה הבלוג שלי .

נכנסתי וראיתי עולם יפה של ילדה קטנה .

הרשימות האופטימיות וחסרות הדאגה שלי ,

הפוסטים עם הסמיילים וסימני הקריאה שרואים שכתב אותם מישהו שמח .

קראתי שוב את הפוסט על איתן .

קראתי שוב את התגובות , את המסרים האישיים ששלחו לי .

היה לי בלוג כ''כ יפה , כ''כ נקי , כ''כ .. אמיתי .

הייתי כזאת תמימה ומאושרת , היה לי טוב .

אני מתגעגעת אליו , לקול שלו .

כבד לי .

ניסיתי ללכת היום להר מהנוחות .

יצאתי ב 10:10 מהבית וחזרתי עכשיו , [ 12:00 ] הגעתי כמעט עד למוצא [ !!!!!!!!!!!!!!$@^^$@#% ] וכשהבנתי שאין לי מושג לאן אני הולכת חזרתי .

כ''כ הרבה אנשים כיוונו אותי לכ''כ הרבה מקומות , הלכתי ברגל עד המרכזית כי אמרו שאני אמצא קו בדרך , מהמרכזית הלכתי עד ל " ברוכים הבאים " של ירושלים , משם , כשכבר הייתי עייפה , עליתי לכנפי נשרים והלכתי הביתה .

זה פשוט מדכא . לא היה לי כסף למונית ולא הצלחתי למצוא את הקו המזויין .

אני מפגרת .

בנוסף , עשינו סליפאוואר אצל דוש וישנו אולי 5 שעות בלילה , לפני זה הייתי בעיר עם ללו , אני מותשת .

הם ממש התקדמו עם הגשר הזה ..