הבלוג של הילדה בה' הידיעה!כרמל!

אני יודעת שאתמול כתבתי את הפוסט הקודם, ולא כולל התגובות שלי היו רק ארבע תגובות, אבל אני ממש צריכה לעשות עכשיו את הפוסט הזה.

ורק שתדעו- אכזבתם. ארבע תגובות? אני מגיבה כ"כ הרבה פעמים ביום לכל מיני בלוגים בישאר- וזה מה שאני מקבלת.

אני יודעת שהתגובות הן לא העיקר, ואני ממש ממש לא כותבת בשביל התגובות- אבל בכל זאת, זה הרי כן נותן מוטיבציה להמשיך, התמיכה הזאת שלכם, וזה כן מאכזב להכנס ולראות שבכלל לא הגיבו.

טוב, סיימתי עם הנושא הזה להפעם. התגובות הן לא כ"כ חשובות..אבל בכל זאת אני מקווה שתגיבו יותר.

אופ, אני כל כך מבואסת!.

אני אפילו לא יודעת אם יש סיבה מסוימת..

יש הרבה.

כל האכזבות האלה שאני פשוט לא יכולה להתמודד איתן לבד. הן באות אחת אחרי השנייה, ולא נותנות לי רגע מנוחה. רגע להתאושש, להתמודד. למה בכלל חשבתי שזה אפשרי?  למה הרשיתי לעצמי פעם אחת, להאמין בעצמי. ולהאמין שהכל יסתדר.

כי אתם יודעים מה? הכל לא יסתדר. ואין לי שום סיבה להאמין בעצמי. למה מי אני בכלל.? שחשבתי שיש לי זכות בכלל שזה יקרה לי.

אני סתם. פשוט סתם.

למה שמישהו בכלל אי פעם ישים לב אליי?

למה מה כבר יש בי? אני סתם מכוערת חסרת אופי. למה בכלל חשבתי פעם שיש סיכוי שאני אי פעם אמצא חן בעיני מישהו.. ?

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה בכלל. ואל תגידו שאני מחפשת צומי- כי אני ממש ממש לא. פשוט בפעם הראשונה הרשיתי לעצמי לכתוב כאן את מה שאני באמת מרגישה בנושא הזה. בלי להתחשב בתוצאות של זה...

ובנוסף לכל אני גם חולה.

אני פשוט רוצה להעלם. להעלם למקום בו לא יהיו לי כל הצרות האלה..

למקום שבו אני לא אצטרך  ל הת מ ו ד ד.  כי באמת שזה קשה.

עריכה:

דנוסס הידיד המקסים שלי 'הכריח' אותי לשים כאן קטע משיחה שלנו באיסי ולכתוב שהוא אמר את זה, אז הנה הקטע מהשיחה:

את צריכה לחשוב -רק- חיובי על עצמך