שירלו,
מזל טוב יפה שלי.
פתאום, באמת הסתכלתי אחורה. 
לגמרי הסתובבתי ופקחתי עיניים, מכינה את עצמי נפשית לעצום אותן בחזרה ולא לבכות, רק לא לבכות.
וראיתי, ממש כמו שביל, את כל מה שעברתי סלול מלפני.
ראיתי, ממש כמו נקודות ברצף זמן מעורפל שאין לו התחלה מדוייקת ובנתיים גם לא סוף, את כל מי שאיבדתי בדרך.
משהו התכווץ לי בחזה, משהו עמד לי בגרון, משהו פעם לי בורידים,
אבל לא יכולתי לבכות.
לא רציתי גם.
ראיתי חלקים ממני שהשארתי מאחור עם השנים,
ואחרי שהסתכלתי על הכל מהנקודת מבט שאני נמצאת בה עכשיו
צחקתי על כל מה שקרה, ראיתי שהכל באמת רק לטובה.
איזה מפגרת הייתי שבכיתי בגלל זה, כשעשיתי את זה ואמרתי את זה.
הערכתי עוד קצת עוד כמה אנשים שתמיד היו שם.
חיפשתי חיוכים אמיתיים כי זה מה שריגש אותי יותר מהכל כשהסתכלתי על אנשים שאני באמתבאמתבאמתבאמת כלכך אוהבת.
איבדתי תחושת זמן ורצף אירועים הגיוני ואני לא בטוחה שזה כל כך משנה
ואולי הגשם, ישטוף קצת מהכל..
אני אוהבת אותך . . . כלכך כלכך כלכך 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
