בדיוק ברגעים האלו כבר אין לי כח לכלום, נמאס לי לרדוף אחרי הזמן.
אני קמה בבוקר כשהשיער שלי מתולתל ונפוח והפוני שלי נתפס למעלה בסיכה צבעונית וקצת גדולה מידי והעיניים שלי גדולות ונקיות מאיפור וככה אני יוצאת מהבית כי כבר נגמר לי מהשגרה המזדיינת הזאת שרודפת אחרי דברים שהם בכאילו.
בכאילו, כשהשמיים מעורפלים מעשן סיגריות ונרגילה והאוויר מסריח מאלכוהול וכולם מחייכים מהסטלה והעיניים שלי מלאות בשחור והשפתיים שלי ורודות ושבורות ואני עדיין מרגישה שזה המקום שלי, ואני בכלל לא מבינה מה אני עושה פה בין כל האנשים שמעשנים ושותים ומאבדים את עצמם בדברים שהם, שוב, כלכך בכאילו.
אבל תאלכס מה אני שופטת אנשים בכלל. נכון, נמאס לי להסתכל להם בעיניים ולראות שקרים אבל בסוף אחרי כל המילים אני מסתובבת והולכת וכשאני מגיעה הביתה אני רוצה להקיא עד שיעופו לי כל המחשבות.
אני חושבת כמה שנים קדימה ואין לי מושג לאן אני הולכת אז אני זורמת עם החיים לאן שהם ייקחו אותי, אבל רק בנתיים.
אני חולמת ורוצה ומקווה ומנפצת לי את הכל עם מחטים דמיוניות שדוקרות אותי חזק ואמיתי וכואב.
אני מסיקה מסקנות ולומדת לקחים ובדוגרי אני לא עושה עם זה שומדבר חוץ מלהגיד לעצמי שאני יעשה עם זה משהו.
נגמר לי להסתכל לאנשים בעיניים ולמצוא את הדברים הרעים שבהם. נמאס לי לבקר אנשים ואת הדברים המגעילים שהם עושים ואומרים.
כי בעקרון החברה שלי משקפת אותי, ואני בורחת מהטעויות שלי כשאני אומרת על כולם שהם לא בסדר.
אני שוברת אותָך חזק כי זה מגיע לך, כי הכעס יוצא לי מכל החורים. כי כשאת עומדת מולי אני רוצה לראות אותך נופלת ונשברת.
אבל אחר כך אני רוצה לראות אותך קמה ומתאחה וממשיכה מהמקום שאני, בת זונה שכמוני, הפסקתי אותך.
אני רוצה שתתאכזבי ממני ומכל העולם ושתביני מה אני הרגשתי יום אחרי יום אחרי יום אחרי פאקינג שנה שזיינתי לעצמי ת'שכל שאני מכירה אותך.
ואני מכירה אותך בצורה כלשהי, אבל אני חושבת שאני פשוט לא רוצה להכיר. אני שונאת את המילים שיוצאות לך מהפה כי כבר נשבר לי להפגע ממך והעיניים שלי אדומות ואני רואה איך עוד שנייה יוצאת מהן אש
לרגע אני מצטערת כי אני יודעת שעשיתי משהו מגעיל ואחכ אני מעלימה את המצפון כי אחרי כמעט שנה שאני בוכה בגללך אולי הגיע הזמן שיפסיק להיות לי אכפת, ולא, עדיין אכפת לי.
ואני כלכך צבועה כשאני מנסה לגרום לעצמי לשנוא אותך אז אני הולכת ואומרת עלייך כל מה שנדמה לי שאני חושבת ואחר כך מרגישה רע שאמרתי את מה שאמרתי, ואת בחיים לא תוכלי להבין.
כי כשהכעס זורם לי בוורידים זה כלכך כואב שאני אומרת עלייך כמעט כל דבר רע שאני רק יכולה ומקווה שאם תדעי תפתחי את העיניים שלך ותסתכלי מסביבך ותפסיקי להיות כלכך אינטרסנטית ותאלכס אני מדברת גם על עצמי ואולי אני גם קצת מקנא בך לפעמים אז אני מוסיפה את זה לרשימה של הדברים הכלכך מגעילים שאני יורה מהפה ולא מצליחה לסתום.
כי בעולם שכל אחד פועל לפי האנטרסים שלו כולם נופלים ונשברים וממשיכים מחדש. אני לא יודעת עד כמה אני בנאדם חזק או לא, אבל אני מעדיפה לא לדעת כי נמאס לי לחכות לך שתבואי ותשברי אותי שוב.
אני רוצה לשנוא אותך ושלא יהיה לי מצפון כי באמת שאני חושבת שכבר לא יכול לכאוב לי יותר. אבל אני לא יכולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
