מתסכל להיות חולה. אני יודעת שאני אמורה להיות עכשיו בירושלים, מתכוננת לשינה טובה אחרי יום עמוס ולפני היום העמוס הבא. במקום זה אני בבית, מנצלת את רגעי ההפוגה המנחמים האלה שבין התקף כאב ראש אחד למשנהו כדי לכתוב קצת. רוב היום ניסיתי לישון ללא הצלחה ומדי פעם הסתנוורתי מהטלוויזיה ושתיתי תה עם ביסקוויטים. 

מה שכן, אם זה היה סתם יום חופש רגיל, ככל הנראה לא הייתי חורשת הלוך ושוב על כל הדיסקים של Keane, מלווי הנאמנים והבלתי-מוערכים מימים ימימה. באמת, איך אפשר שלא ליפול בקסמם?

אחח... קיטשיות איכותית במיטבה.

אתמול בערב, בעודי מצרה על גורלי המר ומשתעלת בקול כדי להמחיש את המצב, קיבלתי שיחה ממספר לא מוכר.

"הלו." חרחרתי משל הייתי מעשן כבד,

"אממ.." התמהמה הצד השני, "שלום. אני מדבר במקרה עם סופי?". בחור.

"כן, שלום." ניסיתי לעדן את הנביחה,

"אממ, התקשרתי כדי לשאול על חברה שלך, שירה, אפשר?"

עכשיו יש איזה קטע כזה לאחרונה, שחברות שלי החליטו שאני האדם המתאים להמליץ עליהן באזני בחורים. זה הולך ככה - השדכנית מעבירה לבחור את המספר של הבחורה המיועדת ומספר של חברה שבחרה כדי שיוכל לשאול עליה שאלות.

דווקא אני נבחרתי לסנגר, זו ש(לא מתנגדת נחרצות אבל די) לא מסמפטת את המוסד הזה.

"בשמחה. יש שאלות ספציפיות שעלו בדעתך? סלח לי שאני קצת צרודה" יחסית לספינת קיטור. ואז הוא מתחיל עם השאלות הטיפשיות האלה - 

"היא יותר רצינית או יותר קלילה?"

"איך היא מבחינת עין טובה?"

"איך השיחה איתה, מעניינת?"

אלוהים ישמור! צא איתה ותדע! זה לא כאילו תשאל אותי ואגיד לך ש"יש לה עין רעה" (איזה ביטוי מעצבן זה, עין טובה) או ש"למען האמת, בד"כ היא משעממת אותי למוות".

לבסוף מגיעה השאלה הנצחית, המתסכלת, במספר גרסאות:

"היא מחפשת דוס רגיל או דוס דוס, כבד כזה?"

"לאיזה ישיבה היא מתחברת?"

"עד כמה היא דתיה?"

אז ברור לי שדתי קצת צולע לא בדיוק מתאים לבחורה שתחבוש שביס ביום מן הימים, אבל מכאן ועד לתייג מישהו על סמך עוד ס"מ או שניים לאורך החצאית או לקוטר הכיפה? זה לא ברור לי וכנראה לעולם לא יהיה. לשאול על בחורה כמה היא דתיה זה דבילי כמעט כמו לשאול כמה קלוריות היא אוכלת ביום. אם השדכנית התאימה ביניכם, אולי פשוט תלך להכיר אותה ותתוודע לדברים כמו, אנ'לא יודעת... האופי שלה, לדוגמא? דברים שהיא אוהבת? ואולי תגלה שהחיוך שלה שובה, התובנות שלה מרתקות, היא עדינה ומנומסת ואומרת תודה למלצר? למה זה פחות חשוב?

אני בד"כ אומרת לבחורים כאלה: "היא מצחיקה ואינטליגנטית, ואדם מקסים, אבל להגיד לך עד כמה היא דתיה? אין לי מושג. אני לא מבינה בישיבות. נראה לי שתגלה עליה הרבה יותר כשתפגשו." והם בד"כ קצת המומים, כי "חברה ממליצה" אמורה להיות ספציפית יותר, אבל אולי זו הסיבה שנבחרתי מלכתחילה לתפקיד החשוב הזה. כי אני פשוט לא מתעסקת במה שלא חשוב.

ליל מנוחה, חביתיות