כל חיי לימדו אותי לוותר, אז אני מוותרת. 

מוותרת לאנשים שאין להם בעיה לרמוס. מוותרת על דברים שאני אוהבת. מוותרת לעצמי על הצטיינות בלימודים ועל לקחת את עצמי בידיים. מוותרת על בחור שמוצא חן בעיני, כי ממילא אני שקופה.

אני לא מצליחה לשנות. מבטיחה שאני מנסה כל הזמן. זה פשוט שאנשים נולדים עם אופי, גדלים לתוכו, מכורח הנסיבות, ולא יוצרים אותו מתוך רצון.

אני רוצה. כבר כמעט 20 שנה מזורגגות שאני רוצה. רוצה בכל מאודי להיות טובה יותר, להיות אמיתית יותר, נחמדה יותר, שמחה יותר. אבא יודע כמה ביקשתי על זה, כל לילה, וכבר נמאס לאסוף בשקיקה את הטיפות הקטנטנות שנשלחות מפעם לפעם. 

אני רוצה חיבוק חזק חזק. מאז שהתחלתי ללמוד במקום האפרורי הזה לא קיבלתי אפילו אחד משביע רצון.