אני בדירה כעת, לאחר שננטשה על ידי זה זמן רב. החדר מאובק, השירותים מסריחים (חשבתן להתגנב לפה ושלא אגלה?), ובכל זאת נחמד לי.

הנסיעה מהבית הבוקר ארכה כשעה וחצי מעבר לממוצע, וישבתי ליד בחור בריח ישיבת נווה הרצוג.

~ זה משעשע. גיליתי שאני מזהה באנשים ריחות אקזוטיים. פעם עברתי ליד חייל שהריח כמו חידודים, פעם אחרת עברתי ליד אישה בריח פורים ולאחרונה יצא לי לעבור ליד איש עם ריח של קורנפלקס ~

אז הנסיעה היתה ארוכה, ובכל זאת הגעתי שעה מוקדם מדי למרפאה. חיכיתי את השעה הזו ועוד כמה זמן כי היה עיכוב בתורים, ובינתיים ניסיתי לפענח את הכתב של הבחורה שצילמתי ממנה את הסיכומים באורטופדיה. אפילו הצלחתי קצת (אבל אין על הסיכומים שלי ). אחרי שהייתי אצל הרופאה ולא חודש דבר, עשיתי קצת בדיקות דם ו, כן, חזרתי לדירה. רעש :S

נדמה לי שמה שאני הכי אוהבת ב"טיולים" האלה זה שאני באמת תופסת מהם טיולים. אני צופה על אנשים (לפעמים גם מריחה אותם, אבל לא בכוונה), מדברת עם אנשים (יש רופאים שבני אדם, ואחיות שולטות), נוסעת בהרבה אוטובוסים ורואה נוף חדש, והיום גם קניתי את הביגלה החביב ההוא ממאפה נאמן (כי אין לי ולו פירור אחד הראוי למאכל בדירה). 

באוטובוס לתחנה המרכזית ראיתי מבעד לחלון שלט בתחנת דלק ובו נכתב: "איזור פריקת דלקים", שזה שיא המגניב, כי זה ההפך מדלקת פרקים . אבל אני מקדימה את זמני, כי המבחן הזה יהיה רק בשבוע הבא.

בתקווה לשימור המצברוח ולימוד פורה!

המשך יום נהדר, פוּצים