אני מציצה בישרא רק כדי להתעדכן והפיתוי לכתוב חזק ממני.

מסקנה: אין להציץ בישרא כשיש דברים חשובים יותר על הראש.

הערת אגב: ככל הנראה אמשיך לעשות זאת.

שבת בבית היתה קסומה ממש. הרגשתי קצת כמו פעם, בסביבות כיתה ח', באותם ימי גשם בהם הייתי יושבת ליד חלון החדר שלי, בחושך, מביטה החוצה על השמיים הסוערים, מקשיבה לרעמים, נפעמת מהברקים ומעזה לחלום. זה תמיד היה רומנטי כ"כ ומרגש.

בשבת האחרונה שוב ישבתי כך ליד החלון. מזג האוויר תאם לחלוטין את ציפיותיי, ולהפתעתי התרגשתי מאוד. זה לא שאני לא יודעת שמזג אוויר מופלא כזה עלול לגרום אצלי לרגשות עזים, אבל התפלאתי כי קצת שכחתי להרגיש לאחרונה. ככל הנראה, העוצמתיות הזו של הסערה הזכירה לי שאני כזאת קטנה. ברגעים כאלה נעלמים השכל וההגיון. אין דאגות יומיומיות, טכניות, מציקות. רק רגש. אתמול הרשיתי לעצמי לחלום קצת.

אני רוצה לחזור לעשות דברים נחמדים. עוד שבועיים פחות יום והתקדמנו צעד נוסף לעבר תקופה חדשה.

חיבוק לפני השינה?