בשישי הייתה מסיבה בביתו של כרונוס המוייתק.
היה זה בית עלוב. קטנטן, צפוף, נטול ג'קוזי או טלוויזיה ענקית.
מסכן.
אך בכל זאת, יתר המוזמנים ואני הסכמנו לכבד אותו בנוכחותנו הקסומה.
שתי ידידותיי ואני הגענו, כמובן, באיחור משמעותי. [שתי נקבות וגיי. נסו אתם לנווט ולהגיע בזמן. מה גם, שהלכנו לאיבוד בתוך הבניין שלו -.-]
אך כשהגענו, החלה המסיבה האמיתית! [וואו, חש טילים.]
חיבוקים נשיקות התוודות על געגועים עזים, ואז אלכוהול.
הו, כמה אלכוהול.
אותו חומר נוזלי הפך אותי בהתחלה לאדם ממורמר עצבני ואידיוט ומעורר רחמים. ושברתי יעה. אבל זה עבר.
ואז השתחררתי יותר. ויותר. אהמ.
קרו עוד דברים בלתי חשובים בעליל ולכן אינני זוכר אותם. או שאיבדתי את ההכרה. אחד מהשניים.
הלכנו לישון מעט והיה קר. משוגעים בבית הזה. המזגן הקפיא ביצים וביציות.
הגיע הבוקר.
מלוואחים, לחם מטוגן וקפה.
ברקע מתנגן פסקול מוזר שנע מנייטוויש לסלין דיון, לאבריל לאבין.
נקבותיי החליטו לפרוש לביתן אך רציתי להשאר.
וכך חלף לו היום, בבהייה בטלויזיה ואכילת שניצל מסכן.
אה כן, ועוד וודקה.
החלטנו שמשעמם מספיק כדי לשתות וודקה וחמוציות, שהם, אגב, שילוב מנצח.
לאחר שש כוסיות, ההשפעה החלה לפעול.
אפשר לומר שהיה כיף. גם ניסיון האונס של לוצי ובובי [כן, בובי D:]
ההמשך, בקיצור:
תכנית על צליבה, מסדרים בזמן שאני מרוח על הריצפה, יורדים, הולכים לתחנה מחכים קרוב לחצי שעה, נפרדים מהמארח כשמגיע האוטובוס, עולים על האוטובוס, מגלים שפספסנו את התחנה שלנו, הנהג נחמד מספיק כדי לא להעיף אותנו ולהחזיר אותנו לתחנה שאנחנו צריכים,הליכה ארוכה, שוב פרידה, הליכה קצרה, שוב פרידה, עליה לבד לאוטובוס.
וכמה שאני שונא נסיעות באוטובוס. אי אפשר שלא להתחיל לחשוב.
שנאתי באותה מידה את העובדה שמאחור ישבו חבורת ערסונים ששרה שירי הלל לקבוצתם הקופית בית"ר. ומיד לאחר מכן מחרוזת מהלהיטים הים תיכוניים העדכניים.
הביתה. מקלחת. מיטה.
אני לא יודע מה קורה. כי זה, זה לא מה שאני רוצה. לא להיות תלוי בסימן שאלה, נאחז בחוסר ודאות. גם לא לעשות דברים שאני לא רוצה כי אני מתוסכל או, ירחם השם, מקנא (?). אני לא יודע אם לוקחים אותי ברצינות, אם מתייחסים אלי כאדם שווה ולמה שיש לי להגיד. ואני גם שונא רגשות אשמה. דאמ איט אול.
אנשים כמו שאמרתי, קשה לי שכולנו גרים כל כך רחוק אחד מהשני.
או שזה רק אני שרחוק מכולכם?
Oo
כתבתי הרבה =[
_________________________
נ.ב,
מזל טוב לכרונוס וקוקי [איך שאני גונב כינויים בחוצפה, זה משהו.]
שווים שלי =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Emotional Landslide