מרכינים אנו ראש, ובאבל כבד,
אנו מכריזים על פטירתו הפתאומית והמוקדמת,
של חברנו האהוב,
ידידנו לשעת צרה,
ואיש קשב מצוין,
נמו, דג הזהב.
אחותי אמיצה. אפילו לא הזילה דמעה.
פשוט לקחה אותו וזרקה לפח, לא לפני שהראתה לי את הגופה.
אחד משלנו נפל =[
מזלות דגים בכל מקום!
התנגדו עוד היום לאכילת דגים!
זה קניבליזם מתועב!
[חוץ מסושי, זה טוב. זה קניבליזם מבורך]
ליל הסדר השנה היה ממש שונה.
הדוד הקריא את ההגדה בקולו הצרוד והמאיים להיעלם בכל רגע, שבאזניי נשמע כמו יתוש מרגיז בליל קיץ חם.
רק שאת היתוש אני יכול לחסל במחי כף, את הדוד לא.
או שכן, הוא שברירי.
בשלב כלשהו פשוט התפרצתי לדבריו והמשכתי לקרוא בשיא המהירות עד שהגעתי לחלק של "שולחן עורך", סגרתי את ההגדה ואיחלתי לכולם בתאבון.
אחרי האוכל לא המשכנו לקרוא. הוחלט שזה יספיק לשנה זו.
מה גם שחצי ממה שהיה בשולחן לא היה כשר בכלל XD
יו. כופרים.
הלכתי לנשנש פיתה.
לילה טוב =]