8:30.שישי.

אמא: "איפה היית?"

אני:"מסיבה."

אמא:"עם מי?"

אני: עם החברים ההומואים שלי שאני הולך איתם תמיד למסיבות ההומואיות האלה והיה שם גם האקס שלי שאיתו אני לא מדבר. זה היה מוזר וקצת לא נוח אבל האלכוהול שהוא אני ועוד חבר שתינו תרם לפיזור ערפל המבוכה שעמד באוויר באותם רגעים. בכל פעם שהוא נעלם לי בזמן שרקדנו חיפשתי אותו למרות שניסיתי להזכיר לעצמי שוב ושוב שאנחנו כבר לא ביחד. כמובן שהייתי חייב לציין את העובדה ששכבתי עם מישהו השבוע ושהיה לי ממש כיף ואיך התגברתי, כביכול בלי לדעת שהוא שומע, כי אני ילד קטן ומפגר. בדרך חזרה הלכנו כשהחבר הנוסף מפריד בינינו בזמן שבאוויר נזרקו עקיצות עדינות בסגנון "אולי עכשיו אני אמצא את האהבה הראשונה שלי" ושיתוף מיותר בחוויות שזכורות לנו לטובה מבני זוג אחרים. אחר כך גילינו שלחבר יש אוטובוס מוקדם יותר מלי ולאקס. אז התקשרתי אליו ובאתי לחכות איתו בתחנה עד שיגיע האוטובוס שלי, כי רציתי שנדבר. התיישבנו על הרצפה ואז הוא הניח את ראשו על התיק שלו לצדי. ביצעתי שיחה מהירה בטלפון וכשסימתי הנחתי את ידי ליד ידו. אז הוא ביקש את היד שלי ללא הטלפון. החזקנו ידיים. שתיקה. כמה מילים. נשיקה.הוא נרדם לידי, רועד מקור. ואני מסתכל עליו, לא רוצה לאהוב אותו. אני צריך ללכת שאני לא אפספס עוד אוטובוס, כי נשארתי איתו יותר מדי זמן. רק נשיקה אחרונה ,ואז יגמרו המילים, ונחזור למצב שהיינו בו לפני הערב. קמתי והלכתי במהירות אל עבר התחנה שלי. לא בכיתי, פיהקתי וירדו לי דמעות.

"חברים. היה כיף."

לאחר מכן מחקתי את כל ההודעות שהוא שלח לי לטלפון ששמרתי כי היה קשה לי למחוק קודם לכן, והוא מחק אותי מרשימת החברים בפייסבוק. פעולות סמליות כדי להוכיח לעצמנו שעברנו הלאה.

ממש.

                                         "אומרים שמי שלא אוהב את עצמו לא מסוגל לאהוב אחרים"

                                                       באמת שאני אוהב אותך מספיק בשביל שנינו.

עריכה: הוא שלח הצעת חברות בפייס -.-