מכירים את זה שאתם מרגישים שבראש שלכם מתחיל להווצר חור שחור, והוא שואב לתוכו כל ניצוץ מחשבה שניצת במוחכם העלוב והמצומק מעודף-חוסר עשייה?

את רכבת המחשבות הדוהרת והסוערת החליף קול תרועתו של הקטר. קול דק וריקני שמבשר על תנועה במסילה.

אך אין תנודה וחסרה תזוזה. רק שריקה מחרישת אזניים שקוראת להתעורר ולפעול. צפצוף שמצביע על חוסר תוכן הרסני.

לא טוב כל כך הרבה חופש.

לא להשתכר מוודקה זולה, להכנס לתוך מתקן בגן שעשועים עם שיכור נוסף, לבצע מעשים שלא מתאימים כלל וכלל למקום שעשוע לילדים, להפסיק באמצע, להקיא, לדדות הביתה עם כאבים במקומות לא נעימים, להרדם בחדר המדרגות, להתעורר בבהלה ולגלות שהטלפון הניייד נעלם.

Another cheerful Friday

^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^*^

זה רשמי.

אני מכור.

מכור לפייסבוק. שמישהו יחלץ אותי מהרשת החברתית הארורה שנפלתי לתוכה.  O:

נחמד לגלות פתאום שיש לך הרבה יותר חברים ממה ששיערת.

כמובן שחלק מהחברים הטובים האלה הם אנשים שבקושי החלפת איתם מילה אי פעם.

נו, שלחו בקשת חברות. שאני אסרב?

הו, וגם לוומנייזר.

Damn you Britney. You got me too.

ֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱ

אני מתגעגע לאנשים ורוצה לפגוש אותם אבל  לכל אחד יש את העיסוקים שלו והעניינים שלו ;_;

מה עושים?

אה, ולכל הדואגים, נישמו לרווחה.

שכן מצא לי את הטלפון.

לאקי מי.

על גבי התוית שצמודה לשקית הבמבה כתוב במפורש: "רוקס אחד או מדבקה אחת בכל שקית".

ואני, אנוכי הקטן, פותח שקית במבה וגורס להנאתי מול צג המחשב, צופה ביאוי המזדמן, ומגלה לתדהמתי לא אחד, גם לא שניים, אפילו, חברים, לא שלושה.

גבירותיי ורבותיי, בתוך שקית הבמבה התמימה למראה, הסתתרו להם לא פחות משישה רוקסים שלמים. כל רוקס, רוקס. שישה רוקסים משובחים למהדרין עם איורים של הסדרה המהוללת יו-גי-הו. כל כך התרגשתי לנוכח ההפתעה המרעישה, שהתחלתי מפרפר ומפרכס על גבי המקלדת, כשאני יוצר סדרה של משפטים לא מובנים לחלוטין אותם נאלץ שותפי לשיחה בתוכנת המסנג'ר לפענח.

בין העדויות: "טךיךןיחן כי'קר' ב'קרער"

"רק'רי יר234ר4^& ק'ר'ק 342412 F"

ובנוסף "ק'שאא'4ILUVBIGTITTIES' /ארלא לא/       KAKAK/"

מחזה קשה לכל הדעות.

מוכה אקסטזה, התחלתי גם לנקד ללא כל כוונה תחילה "ֲַָָׂ4ֵ ֲֲִִֵ3ֲֲֳִֵַַָ"

איום. איום ונורא.

לסיכום: יוחזרו הפּוּגים לאלתר.

חבר אחד התחיל ללמוד בטכניון. כעת הוא בעלה הגאה של דירת חדר מ-ש-ג-ע-ת.

החלטתי להתנחל אצלו ולעשות לו כביסה לבשל ולעשות ספונג'ה כמו רעיה טובה.

ואם הוא ממש יתעקש, אני אתן לו גם סקס מדי פעם. רק בתנאי שאני במצב רוח ולא כואב לי הראש.