סופר

אחת, שתיים שלוש

כמעט מעידה.

מתייצב.

אלף, בית ,גימל,

כמו אז,

בהתחלה.

צעד אחר צעד.

נפילה.

התרוממות.

המשך.

אכזבה.

התעלות.

חזרה.

הסופה היא רק משב רוח קל,

לעומת כוח הרצון,

לעומת המחשבות החיוביות,

לעומת האור שבוקע מעמקי נשמתך.

אותו אור שגובר על כל חשיכה ריקנית ככל שתהיה.

מסנוור לרגע,

עד שאפשר לבסוף לראות.

אחרי שהתרגלתי לשחור, לתוהו.

אני רואה מעבר.

לאן מועדות פני.

ממה עלי להזהר בדרכי.

מה היה מסלולי עד הלום.

ואני יכול לנשום,

ולשנן את מילותי האחרונות.