אתמול בזמן ארוחת הצהריים אמא החליטה שזו השעה המתאימה ביותר לחפור לי להנאתה. וכך בזמן שאני גווע ברעב והאוכל מתקרר לאיטו, היא דיברה על כך שאני צריך לשנות את הלך המחשבה, התפיסה והגישה שלי בנוגע לחיים. לחשוב חיובי, לראות ורודים וכו'. מחשבות שליליות הן מגנט לצרות אכזבות ושאר חרצפים. אני יודע שהיא דואגת ורוצה בטובתי בלבד, אבל, אישה, תני לאכול.

אני צריך למצוא מה לעשות עד הגיוס. אני יכול לעבוד, אבל זה אני פוחד להשתגע תוך כדי. כי אם אני אעבוד, זה יהיה בעבודה הקודמת, ולא בנוכחית היותר נסבלת, מאחר וזו בעיקר בסופי שבוע ומדי פעם שכזה. אז מכיוון שאני עצלן ולא הולך לחפש עבודה נורמלית, אני אלך לעבודה ההיא שהמשכורת שם היתה טובה למדי. וגם הבוס הוא חבר של ההורים אז זה טוב. אבל עדיין, היא מתסכלת ><

נו, נו. אין דבר.

מחר ראיון צבא. שוב. חשבתי שסיימתי עם השטויות האלה.

מה שאומר מוקדם בבוקר בת"א.

יש לי בחילה כבר מעכשיו D: