אף פעם לא הייתי באמריקה .

לצד ראש ממשלה בחקירות , שאלות בנושא גורל ירושלים וציון 21 שנה לחטיפתו של רון ארד ,

התנחמנו אתמול בהחזרת גופת גבריאל דוויט מבאר שבע .

כבר 3 שנים הוא נעדר , המשפחה חיפשה אותו , הלכה למשטרה ולמשטרה הייתה תשובה מאוד עיניינית " הוא ילד גדול , הוא יחזור לבד " .

אבל 3 שנים והילד הגדול לא חזר לבד .

3 שנים של דאגה , תקווה ויאוש .

ואני מצטערת אבל  - אם זו הייתה משפחה לבנה לא מ"שולי החברה "( כמו שיצא לי לשמוע ברדיו ובטלויזיה שמשתמשים הצמד המילים המזעזע הזה)גם אז התשובה של המשטרה הייתה כזו ?

ודבר אחד קטן משאיר אותי בספק איך זה יכול להיות שבלבנון נמצאים הדרכונים שלו ?

הוא טבע ביחד איתם ?

אבל בכל זאת בין כל הספקות והתהייות ההסכם נוהל בחשאיות ועבר בהצלחה .

אבל מה עם שאר החטופים ?

נחכה שרמת האקטואליות של החזרתם תתקרר ?

שגם הם ישבו 21 שנים בשבי ?

אני בספק אם שפיותו של רון ארד עוד בסדר .

21 שנים לבד , בלי חברה , במקום סגור .

ואת כל זה אני אומרת בתקווה שהוא עוד בין החיים .

ולראות את אותם התמונות של החיילים בטלוויזיה ,

את אותו מבט , את אותה תנוחה .

את אותו החיוך - בכל אחת מהתמונות שחוזרות ונשמרות טוב בראש שלנו .

עיינים מאושרות .

ועכשיו ? עכשיו מה ?

איש לא יודע מה עלה בגורלם .

אל תתנו להם להשאר שם עוד קצת ואז תשכחו מהם .

תחזירו את זה לסדר היום ותסכימו לכל בקשה של כל ארגון טרור .

בין אם חיים או מתים - תחזירו אותם .