טוב, תמיד יהיה משו קטן עכשיו..
בקיתור, החלטתי שנכון, צריך ללמוד וללמוד, אבל באיזה שלב כבר נימאס לי, אין לי כוח, אין לי מצב רוח, אין לי חיוך בבית, אני נהיית מאוד אגרסבית. וזה רק עיניין שלי ועם עצמי, איך אני מארגנת את הראש?, מה אני יותר מעדיפה?, מה בא ראשון? ושני? ושלישי?.
ביום רביעי, היה אמור לי להיות שיעור גיטרה-פסנתר ותנועה על במה, וזה היום שאני כל שבוע רק מחכה לו, כי שם כיף לייי, טוב לי עם עצמי, אני עושה מה שאני אוהבת, מה שמביע את עצמי ששם אני אומרת מי אני דרך המוזיקה והגוף ולא דרך השינון חומר וקריאה כמו חמור. אז ראיתי שביום רביעי יש לי מלא ללמוד ואני לא אספיק הכל, אז היתקשתי למורה וביטלתי את השיעור כי רציתי ללמוד וידעתי שיהיה לי את התנועה על במה, אז השיעור בוטל, ואני המשכתי ללמוד וללמוד, אחרי שעה אחת מהבנות של תנועה על במה מיתקשרת"עדי, תישמעי, אין היום שיעור כי קים תקועה עם השלג בירושלים".. אני "מההה????, טוב... ב'סדר, שיהיה". ואז המשכתי ללמוד, וללמוד בלי הפסקה,ההפסקה היחידה שהייתה לי זה כשעשיתי פיפי.. ואז בארוחת ערב, לא היה לי כוח לאפחד, לא היה לי חיוך, לא רציתי לישמוע אפחד, פשוט מצב של "נמאס לי, חרא לי". לא יכלתי יותר.. סיימיתי לאכול, הלכתי לאכול, הרגשתי את הדמעות שורפות לי כבר מיבפנים, ופשוט הגוף שלי כ"כ בער, שבכיתי, פשוט הוצאתי הכל.. ואז.. המשכתי ללמוד. לפחות עכשיו אני מבינה את החומר ויש לי ציונים גבוהים.. הבנתי שאם הראש שלי יהיה באידיאולוגיה של "יש יותר מידי ללמוד, ואני לא עומדת בקצב" אני באמת לא יעמוד בקצב, הכל צריך להיות מתוכנן, נקי, ובכיף. כמה שזה מעצבן.
אבל הספקתי להיות עם מלא חברים:
נעה הייצה אצלי,
יסוח הייתה אצלי,
הייתי אצל נעה,
והייתי בקולנוע עם ספיר ומאיוש.
קיבלתי ציונים ממש טובים:
100 במיסחן בספרות
90 במיבחן בנ"ך!!!! WTF?!?!!? תנ"ך?!?!
תמונות:
מהברד שירד פה [אחרי עריכה שלי]:
סתם תומות שלי:
תמונה מההצגה האחרונה שלי בדרמה:
אור,
אני מיתגעגעת אלייך,
אני רוצה אותך פה איתי..
אני אוהבת אותך.
עריכה:
עוד 5 ימים יומהולדתתתת!!!
+
צבעתי את השיערר!! [לשחור סיני]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
