יום העצמאות! וואפי איזה יופי!

טוב, אמא לא מרשה לי לשקר אז.. לא יופי ולא כלום..

תכננתי את יום העצמאות שלי שונה לגמרי,

אני ואתה, אתמול בלילה, בבסיס שלך,

אתה במדים לבנים, אני מחבקת אותך,

אתה מחייך, ואני איתך, וכיף לנו.

אבל מישהו תיכנן לי את יום העצמאות שונה..

יום הצמעות לבד, לילה שאני נמצאת בו, ואתה לא.

אני בבסיס שלך! איפה שאתה כל יום, ואני לא

והיום בבוקר זה רק אני מול המחשב, ואתה רחוק מכאן.

אני לא מתלוננת או משו, שלא יהיו אי הבנות.

סתם קשה לי.. אבל העיקר שאנחנו ביחד.

אבל אני מתמודדת, אפילו יפה מאוד הייתי אומרת.

לפעמים אני מרגישה כאילו זאת בקשה ממש מוגזמת לראות אותו..

לא ביקשתי הרבה,

לא אבנים מהירח,

לא ארמונות של זהב,

לא שלום עולמי,

לא מליון דולר,

לא חיי נצח,

לא ביקשתי כל כך הרבה..

רק לראות אותו..

אני אפילו מוכנה לוותר על לחבק, רק לראות.. לא לגעת..

אני מתגעגעת אליו.

טוב בנוגע לשיר שלי.. לא יודעת למה אני בכלל כותבת אותו כאן, אבל שיהיה..

אני אתה ועוד חברה

אני יודעת, אתה איתה,

כמו שאתה שלי אתה גם שלה.

מחויב לשנינו באותה מידה,

אבל לא בהכרח אתה אוהב אותה.

אני יודעת את זה, וכבר התרגלתי,

בעניי זה כמעט נחשב לנורמאלי.

את רוב זמנך אתה מבלה איתה,

ובכל זאת אוהב אותי יותר מאשר אותה.

כמעט כל יום אתה שלה,

אך איתי אתה שוכח מקיומה.

כשאנחנו יחד זה כל כך מושלם,

רק אני ואתה, נגד העולם.

אבל היא, תמיד תהיה באיזשהי פינה,

וביום ראשון אתה שוב שלה.

כשאתם ביחד אני לא מקנאה,

הרי אתה אוהב אותי יותר מאשר אותה.

היא ישנה איתך, כשאני לבד,

היא נמצאת איתך, כשלי אין אף אחד.

אתה בטוח אוהב אותי יותר,

עליך אני מבטיחה לעולם לא לוותר.

שלוש שנים אני צריכה להתחלק בך,

שלוש שנים, אני אתה ועוד חברה.

אני יודעתי, וזה כבר כמעט הגיוני,

ובכל זאת, אתה אוהב יותר אותי.

לא איכפת לי שיש לך עוד חברה,

שקוראים לה "צבא".

תחזור הביתה כבר, נמאס לי לישון לבד.