בראש צלול כזה, את אף פעם לא מודה, את תמיד מחזירה בדרך הכי כואבת בעולם.
עם מחר לא יבוא לעלום לא תדעי מה אני רוצה להגיד לך.
כשהזמן עובר לומדים יותר עלינו, ככה מכירים, חוזרים על טעויות שוב ושוב,
כמו תינוק שנופל וקם, נופל וקם. ושוב אני במחר הזה בהרגשה שמחר זה יקרה, שלא תשבי אותי
בקסמייך הרעים האלה, עם רק היייתי יכולה להגיד, לדבר, להיפרד, לחצות את המחשבה הנעלמת,
ושוב אני נפטרת ובוכה ונפגעת כמו בובה שקורעים לה את הראש, לפעמיים כזו ההרשה,
לפעמיים גם אני נעלמת בקסמיי והופכת לדבר הרע ביותר.
לוטי.
כי איבדתי ושביתי ובכיתי ומחר לאאדע כלום מהבא.
אני רוצה לשים את ידיד על העור שלה, בבקשה, בבקשה, בבקשה.
כזו חמלה, חמלה מתוקה ונעימה למגע, לסקס טוב, לנשיקה חלומית,
שתקתי עד ששבית אותי, ושוב אאסור אותך, אך המגע, אוי אלוהים המגע,
החמלה הזו כל כך טובה, זה מעורר בי כול טוב ואני מרגישה כשירה.
אוי, בבקשה תיגעי בי, בבקשה. בי.
לוטי.
חמלה שכזו מתוקה, אוי אלוהים המגע הזה.
מנגינת התופים, הקצב, הגיטרה, המוזיקה, מתחיל להזיז אותי, נותן לי,
הרגשה משחררת כזו, כי הכול יהיה בסדר, המתח והכעס נשאיר מאחור,
אני מאמינה במוזיקה. אוי אלוהים אני כותב עכשיו כלך כך מהר, בגלל המוזיקה הזו.
זה מעורר אותי לחיים, זה נותן בי הרגשה טובה, זה נעלם הכול.
לוטי.
חיוך גדול, אני, אני, אני!.
כול הקטעים פה נכתבו במזן הקורס קיץ.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
