"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

אולי, אולי אתם באמת לא קיימים, אולי אתם סתם איתנו ואז נעלמים.

כול אחד והקטעים שלו, והשגעונות שלו, אולי באמת אין דבר כזה. אולי.

אולי כול אחד חושב אחרת, וזה נכון, באמת כול אחד חושב אחרת,

ואני אסטור את עצמי עכשיו ואגיד, שלא משנה מה, יש לנו את אותם מחשבות.

אני מקשיבה כרגע ל- "Better In Time" הרבה יותר טוב מדברים אחרים.

זה מעלים לי את כול המחשבות השירים האלה, בכלל מוזיקה סוטרת את עצמה. במובן של הכול.

מוזיקה משחררת, ונותנת את הכוח להמשיך, לכול שיר יש משמעות.

לכול שיר יש רגש כול שהוא. אז, כרגע בעיני, אתם לא קיימים, אתם נעלמים,

בתוך המילים של השיר. אני לא אתן שתשברו אותי, אני לוחשת לעצמי שאני חזקה, יותר מכולכם,

אף פעם לא פגעתי בעצמי מבחינה פיזית, אף פעם לא התעללתי בבן אדם,

אף פעם לא שברתי למישהו את הלב, אף פעם לא עשיתי את הגרוע מכול,

סתם עוד אחת רגילה פשוטה לחלוטיין, מבית ממוצע, שכותבת, על החיים שלה בסיפורים,

כי אף אחד, ואני חוזרת אף אחד לא פה. השיר נגמר, ואני משמעיה אותו עוד פעם.

המנגינה הכי כייפית לשמוע כרגע. תכף אני אעביר את השיר לmp שלי, ואשמע אותו בלי סוף,

אנסה להירגע, לבכות קצת, לשחרר, להיכנס לעולם אחר. כי אתם לא שם, רק מי שאני רוצה שהיו.

חלום הזוי שלא תדעו לעולם, לא תדעו לעולם מי אני.

לוטי.

למה אני כבר לא מדברת איתה? אומרת לה הכול? חשש לאבד.

נשיקה קטנה על השפתיים, הפכה את הכול.

הסתרתי ושתקתי והרגשתי לא בסדר.

אתם גמרתם לי לזה.

אתם. זו רק נחמה.

אבל אני שותקת.

אני לוגמת ממי הדם שנשפך לי כול יום ויום. אני נותנת למוזיקה,

לעבור בעורקי העבים. אני נותנת לזה לחדור עמוק. להרגיש משחוררת.

כמו הנחמה הזו.

אבל אני שותקת.

אני אף פעם לא מדברת, לא עונה, כ"כ לבד עם עצמי. אני עוצמת את עייני,

שוב הנחמה הזו. שוב שומעת מוזיקה שיעבור בעורקי העבים.

סה"כ נשיקה, נשיקה קטנה כזו על שפתיים נעימות.

בלי להסתכל לראות מי זה. סתם ככה, נחמה. רק ורק ואילו לא אחר.

נחמה.

לוטי.

.I think that it far away from me. I fell you there

רק תקבלו אותי כמו שאני. אוקי?.

 Close your eyes so your don't hear then
They don't need to see you cry
I can't promise I will heal you
But if you want to I will try

I'll sing this somber serenade
The past is done
We've been betrayed
It's true
Someone said the truth will out
I believe without a doubt, in you

You were there for summer dreaming
And you gave me what I need
And I hope you find your freedom
For eternity...

נתתי, את כולי, את כול מה שיכולתי, נשאבתי לתוכו, לתוך השחור כחול כהה הזה.

לא התלוננתי, לא בכיתי, הייתי שקטה, כמו הים, שאף פעם לא מדבר.

הוא מקשיב בלי סוף, הוא מקשיב לכול דבר שנאמר, אבל הוא לא יגיב, הוא יודע.

הוא יודע, הוא יודע, שסבלתי, הוא יודעת שנעלמתי, ועכשיו אני איתו.

עוד מעט. עוד מעט אני אהיה איתו, עם הים, הים כחול, כחול הים, אני אהיה עם השקט הזה שבאמצע.

אף אחד לא ידע, אני כבר אהיה רחוקה. ושוב אתה. הים הזה, ששומע הכול ויודע הכול.

אבל לא מדבר. אתה שקט. אז אני נכנסת איתך, אני נכנסת איתך לתוך השקט הזה, אני אקשיב לך.

לבעיות שלך ולטענות שלך. אני אהיה איתך בפנים, הכי עמוק שאפשר להאכיל.

ואני אשאב לתוכך, לתוך השחור כחול כהה הזה. ונהיה בשקט. רק שקט.

לוטי.

אני לא נעצרת, אני ממשיכה. איתך, ים כחול כהה שלי. אני בפנים, רק איתך.

"פרוש חלומי כמרבד לרגליך, צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך, לבשי חלוקך הורוד לעת ליל, עוד מעט ואבוא אליך.
ומצחך העטור זהב שחור, יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר, אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור,
כשיכור...עטור מצחך זהב שחור."

עטיר לך, יקיר, חשבת שנעלמת כך סתם. אל תדאג אהוב. אתה עטור.

עד כאב. עד עלבון. בוא נשיר יחדיו. כמרבד רגלייך, כשטיח זהב.

אתה, כשיכור. עטור מצחך זהב שחור.

לוטי.

חשבתי סתם כך, אל תדאג ילדון. אני כאן, אל תבכה חזק. נבכה בשקט.

איניי מודעת לקשר שלך. תתטפלי עלי, בעוונות תתטפלי.

כל כך הרבה שהות של רגעים קטנים. כול כך הרבה מרות שחורות.

איניי יודעת עם את אוהבת את זה. אני לא.

יש לך כל כך הרבה עוונות, אבל את נתפלטת עלי בכול זאת.

אני מוותרת, ואני כ"כ לא אוהבת את זה.

את זה שהשתנית, ופתאום את מישהי אחרת. לגמרי.

אבל אותך, את השניה. אהבתי יותר.

לוטי.

ואתה- לימדת אותי להסתכל בעיניים כמו שעשית לי.