"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

נשיכה על השפתיים, חיבוק חזק, אני מרגישה איך הצלעות שלי נמעכות. אני אוהבת ומוכנה לאהוב, אני רואה איך את נופלת ונשברת כמו כדור, כמו מצבי העונה שמשתנים כמו הרוח. ואז זה סתם, סתם עוד כעס ממורמר וקשה, אז זה סתם. כזאת אני. ואני אוהבת את זה גם עם זה ישגע אותכם. כי אני אוהבת. השמיים הגבול אבל לפעמיים מרגישה איך שהאדמה היא הגבול. סתם מלא נפילות. סתם מלא ירידות, לא שלי, של כולכם. עלי. בתמים. הא? . אז סתם ככה, בא לי לעוף עם הבריזה הקרירה שבחוץ, סתם ככה לעוף כמו ציפור להרגיש לבד אני רוצה להרגיש לבד, אני מרגישה. סתם בדידות שמחה או כואבת, של כולכם, מרגישה כמוהה, כ"כ מסכנה, מחפשת את עצמה בין הכוכבים, לאן אני משתלבת? איך הנשיכה על השפתיים כאבה, והחיבוק החזק מעך, וזה כ"כ כאב, וריגש ואהב. וזהו סתם, סתם סוף יום, סוף יום של הרגשה, הרגשה כזו.

בין שמים וארץ, אנשק את המקום זה רק חלום.

לוטם.