"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

גיליתי שכולנו מסתתרים מאחורי הדפים, מאחורי המוני הדפים,

כולנו פוחדים, קנאים, מגעלים, מאכזבים, בוכים, דוקרים, כולנו כאלה.

כולנו מתחבאים מאחורי דף קטן שמנסה להסתיר את הדברים הרעים,

כולנו רעים, לכולנו יש אופי רע, לכולנו יש חוסר אמפטיות, וחוסר סבלנות

והמוני המוני שאלות עד שאנשים לא מסוגלים להגיע לשתיקה, שתיקה אחת

שתיקה אחת שאומרת הכול, שתיקה של אכפתיות ואהבה והדדיות אך

כולנו קנאים, מוצאים את הנשמה החוצה, כולנו מפגרים, חלקנו חכמים יותר חלקנו פחות אבל בכללי,

אנחנו סתם עם מפגר, ללא אופי, דווקא כן אופי יש, אופי יש בשפע.

כמו החיים שאתה שוקע בהמוני שאלות על המחר על אתמול על מתי ואיך ומדוע ולמה ומה אנחנו עושים פה? כולנו רוצים למות, לכול אחד יש את התקופה הזו? לחלקנו זה קצר, חלקנו ארוך,

חלקנו סתם קוראים לזה גיל ההתבגרות, חלקנו מסכנים, חלקנו עשירים, חלקנו מנודים,

עצובים, מסכנים, בוכים, מרי לב, אכזרים חלקנו טובים שכאלה, שעוזרים ואכפתיים,

ולא אכפת מעצמם או לא, לא מעצמם , יש כאלה מוזרים. אבל הכי הכי

גיליתי שכולנו אבל בעצם כולנו, דפים.

לוטי.

"אנא עזור לי! אל תעזוב אותי! אינני יכול לצאת מן הקרח לבדי. עזור לי! רק אתה יכול לעזור!.. "