"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

אולי, אולי אתם באמת לא קיימים, אולי אתם סתם איתנו ואז נעלמים.

כול אחד והקטעים שלו, והשגעונות שלו, אולי באמת אין דבר כזה. אולי.

אולי כול אחד חושב אחרת, וזה נכון, באמת כול אחד חושב אחרת,

ואני אסטור את עצמי עכשיו ואגיד, שלא משנה מה, יש לנו את אותם מחשבות.

אני מקשיבה כרגע ל- "Better In Time" הרבה יותר טוב מדברים אחרים.

זה מעלים לי את כול המחשבות השירים האלה, בכלל מוזיקה סוטרת את עצמה. במובן של הכול.

מוזיקה משחררת, ונותנת את הכוח להמשיך, לכול שיר יש משמעות.

לכול שיר יש רגש כול שהוא. אז, כרגע בעיני, אתם לא קיימים, אתם נעלמים,

בתוך המילים של השיר. אני לא אתן שתשברו אותי, אני לוחשת לעצמי שאני חזקה, יותר מכולכם,

אף פעם לא פגעתי בעצמי מבחינה פיזית, אף פעם לא התעללתי בבן אדם,

אף פעם לא שברתי למישהו את הלב, אף פעם לא עשיתי את הגרוע מכול,

סתם עוד אחת רגילה פשוטה לחלוטיין, מבית ממוצע, שכותבת, על החיים שלה בסיפורים,

כי אף אחד, ואני חוזרת אף אחד לא פה. השיר נגמר, ואני משמעיה אותו עוד פעם.

המנגינה הכי כייפית לשמוע כרגע. תכף אני אעביר את השיר לmp שלי, ואשמע אותו בלי סוף,

אנסה להירגע, לבכות קצת, לשחרר, להיכנס לעולם אחר. כי אתם לא שם, רק מי שאני רוצה שהיו.

חלום הזוי שלא תדעו לעולם, לא תדעו לעולם מי אני.

לוטי.

למה אני כבר לא מדברת איתה? אומרת לה הכול? חשש לאבד.