"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

"פרוש חלומי כמרבד לרגליך, צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך, לבשי חלוקך הורוד לעת ליל, עוד מעט ואבוא אליך.
ומצחך העטור זהב שחור, יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר, אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור,
כשיכור...עטור מצחך זהב שחור."

עטיר לך, יקיר, חשבת שנעלמת כך סתם. אל תדאג אהוב. אתה עטור.

עד כאב. עד עלבון. בוא נשיר יחדיו. כמרבד רגלייך, כשטיח זהב.

אתה, כשיכור. עטור מצחך זהב שחור.

לוטי.

חשבתי סתם כך, אל תדאג ילדון. אני כאן, אל תבכה חזק. נבכה בשקט.