תוך כדי כתיבה אני בוכה עכשיו.
אנחנו היינו חבורת כ"כ טובות וכ"כ התרחקנו.
כמה שזה עצוב לי עכשיו.
וזכותך לשנוא אותי.
כי אף אחד לא מושלם.
ומזל שכתבת את מה שכתבת.
אחרת לא הייתי יודעת כלום.
והמשפט הזה.
הוא כ"כ נכון..
"החברים האמיתיים שלך הם אלא שיודעים עלייך
הכל ועדיין נשארים חברים שלך.."
בכולם יש תכונות רעות.
בכולם.
הם לא תמיד נראות לעין.
אבל הן תמיד נמצאות שם.
ואני כ"כ מצטערת אם עשיתי לך משהו.
ועל השיחה המוזרה הזו.
שעזרה לי להבין הכל.
ולא אכפת לי שאת יודעת שזו את.
אבל אתם, בטח לא יודעים על מי זה.
וגם אל תשאלו, כי אני לא אגיד לכם.
ועכשיו הלך לי כל המצברוח הטוב שהיה לי.
וגם כל הסופשבוע.
ואת לא יודעת כמה שאני אוהבת אותך.
וצריכה אותך כחברה.
כ"כ.
אני כ"כ עצובה כמה שהתרחקנו.
אני אסגור את הפוסט הזה.
סליחה שהרסתי לכם את החג. או את החיים.
דניאלוּ.
עריכה 23.9.07 21:14 -
זה לא קשור לפוסט אבל,
אני והוא השלמנו.
נמאס לי כבר לריב איתו כל הזמן.
זה לא נעים ליהיות איתו בריב.
אם אתה קורא את זה-
בוא נפסיק לריב כל יומים.
בבקשה,
זה לא מקל עליי עם כל הבעיות שיש לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דניאלוּ