אהבה זה לא הכל.

פעם היינו חברות ממש טובות.

אני לא יכולה להסביר כמה בכלל.

ועכשיו, כ"כ התרחקתן ממני.

אחרי הפיצול..

אתן לא שמות עליי בכלל,

אם אני יבוא לדבר אליכן,

אתן תלכו.

בלי לענות לי אפילו.

ואני באמת חשבתי עד עכשיו שאנחנו חברות הכי טובות.

אבל לא נראה לי שזה עדיין ככה.

במיוחד אחרי הפיצול המעצבן הזה.

שכולם הכירו חברים חדשים,

אבל עדיין, זו לא סיבה.

פשוט לא.

וזה כ"כ קשה לי לכתוב את זה.

כי אתן עדיין ממש חשובות לי.

אבל אני אתגבר על זה.

כי אני לא מוכנה לסבול יותר.

פשוט נמאס לי.

ולא אכפת לי שאני נשמעת ממש מגעילה.

כי אני כותבת את הבלוג הזה לעצמי,

ורק לעצמי.

ומי שרוצה לקרוא, שיקרא.

ומי שרוצה להגיב, שיגיב.

דניאלו

אני לא אבזבז עליך פוסט שלם,

לכן הקטע הזה מוצג כעריכה.

בהתחלה באמת חשבתי שאתה בסדר,

אתה סתם שקרן אידיוט.

-

ואתה, אני חושבת שזו היא תחילתה של "ידידות מופלאה".

אני מקווה שאני צודקת,

ושזה באמת ימשיך טוב.

אני באמת צריכה מישהו כזה עכשיו.