אהבה זה לא הכל.

שהפוסט הזה יגיע מתי שהוא בזמן הקרוב.

כי הרגש הזה מציף אותי כבר הרבה זמן..

אני כ"כ מתגעגעת אליו.

לא ייאמן כמה שהוא חסר לי..

הוא ממש חסר לי.

האי נוכחות שלו מפריעה לי,

העובדה שאני לא אראה אותו מחר בבית הספר,

שהוא רחוק ושהדרך היחידה היא להיפגש פעם במי-יודע-כמה-זמן..

והוא באמת היה קרוב אליי.

לפחות הוא אליי.

ודבר כזה ממש קשה לאבד..

חברות זה אחד הדברים הקשים לאבד.

כי זה לא יהיה אותו הדבר יותר.

אפילו אם נשמור על קשר,

אני עדיין לא אראה אותו מחר.

והעובדה הזו גורמת לי לבכות.

ולא דמעות של שמחה,

אלא דמעות של עצב.

כי באמת איבדתי משהו שהיה קרוב.

ואני יודעת שבטוח יש כאלה שהיו קשורים אליו נפשית יותר.

אבל גם אני הייתי.

ואני ממש מתגעגעת אליו.

ממש.

דניאלוּ.