.....אני רוצה למות עכשיו...יש לי הרגשה רעה, בחילה, כל הגוף שלי רועד..

אני כ"כ מצטערת שעשיתי לכן את זה..

עכשיו אתן בטח שונאות אותי..אבל אני מקווה שתקראו את זה..כי אני ממש..לא יודעת..אני רוצה שתקראו את זה...

אין לי בעיה איתכן, אתן חברות כ"כ טובות, תמיד שם בשבילי..אבל..אני לא יודעת איך להסביר את זה...

אתן לא הבעיה..זאת אני..אני טיפשה..זה הכל בגללי..אם לא הייתי כזאת..אם הייתי שונה..אולי לא הייתן שונאות אותי עכשיו...

אני כ"כ מצטערת שפגעתי בכן, זאת ממש לא הייתה הכוונה..פשוט בצהריים קרה משו ובגלל לא הרגשתי שאני מסוגלת עכשיו לשמוח..אני אמורה להרגיש עצובה..לא רציתי להיות בבית כי ההרגשה כאן גרמה לי רק להרגיש רע יותר אז חשבתי שאני אוכל ללכת לפארק ולהתנדנד קצת...אבל אז ראיתי אתכן ומישהי שמה לב אליי..אז הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לברוח משם..אבל התחילה לכאוב לי הרגל כי יש לי התכווצות שרירים [=_=], אז בגלל זה נכנסתי לאחד הבניינים...לא רציתי שתמצאו אותי כדי שלא תתאכזבו יותר...ועובדה..את התקשרת אליי ואמרת לי שמה שעשיתי היה ממש מגעיל..אבל אם לא הייתי באה..היית שמה לב בכלל? אני לא יודעת..אולי כן אולי לא...

כנראה עשיתי טעות בכלל שיצאתי מהבית...אבל כ"כ לא רציתי להישאר..האווירה בבית שלי הייתה כ"כ לא נעימה...

אני מצטערת שאני לא יכולה להגיד לכן מה קרה לי..כי אתן או לא תאמינו או לא תבינו או משו..ולא משנה מה תעשו, אני לא אגיד לכן. אני מקווה.

סליחה, ממש לא התכוונתי לפגוע, תאמינו לי..אם מה שקרה לא היה קורה..הייתי באה והכל היה בסדר..אבל זה כ"כ מבאס ומתסכל..

כשהייתי בבית כל מה שעשיתי זה לרחם על עצמי ועל החיים הדפוקים שלי, על זה שאני כ"כ מגעילה, על זה שבא לי למות.

אני יודעת שמחר שאני אבוא לבי"ס אתן לא תתייחסו אליי, לא יהיה לכן אכפת ממני יותר..לא שמקודם זה היה שונה, אבל מקודם היה לכן אכפת..זאת אני שלא הייתי בסדר  אני שהייתי מטומטמת.

אני מקווה שתמשיכו להיות חברות שלי..למרות שאני מגעילה כ"כ..זה ממש לא היה בכוונה..אני בחיים לא אסלח לעצמי על זה אם לא תהיו חברות שלי..

אני לא יודעת איפה אני אמצא את עצמי בילעדיכן..פשוט הכל מוזר לי..פעם חשבתי שנשאר חברות לנצח כמו שאמרנו שנהיה בכיתה ו' [אם את זוכרת...אבל עכשיו את שונאת אותי...] ...אבל זה בחיים לא יקרה, בחיים לא היה אמור לקרות ואני ידעתי שזה לא יקרה מהתחלת כיתה ז'..בחופש עוד האמנתי שאולי זה עוד יכול לקרות...אבל איך שבני אדם משתנים...אי אפשר לעצור את זה או לשנות את זה בחזרה.

הייתי רוצה להחזיר את הזמן אחורה..לכיתה ו'..להתחיל הכל מהתחלה, לא אכפת לי לעבור שוב את כיתה ז' וח'...העיקר להיות איתכן..כי אתן חברות כ"כ טובות ותמיד הייתן....אם רק הייתי יכולה..

אני יודעת שכ"כ פגעתי בכן ואני אבין אם לא תסלחו לי. זהו. כל מה שנשאר לי זה לקוות ולבכות. זה הכל.

סליחה.

סאיורי.

עריכה:

אני פשוט רוצה ללכת לישון ולא לקום מחר בבוקר..כי אני יודעת שאתן שונאות אותי.