היא נכנסה לדירת החדר הצנועה שלה שהייתה אפופת עשן סיגריות והניחה את התיק על הרצפה.

הדירה השכורה שלה באמצע עיר סואנת כללה חדר שינה קטן, סלון, מטבח קטנטן וחדר שירותים ומקלחת.

החדר היה חשוך כרגיל ומנורת אור קטנה דלקה על השידה הקטנה ליד הספה.

היא התרפקה על הספה הבלוייה  והורידה את נעלי העקב. היא רצתה לנוח קצת אחרי המשמרת הארוכה .

היא הורידה את השמלה השחורה שקיבלה במתנה מהשותפה שלה לדירה והחברה הכי טובה שלה מזה שנתיים. אותה חברה שנהרגה שבועיים לפני כן בתאונת דרכים קטלנית.  והדליקה סיגריה. הקופסא השנייה היום נגמרה.

אחרי עשר דקות של בכי היא קמה והלכה לחדר השינה  שכלל מיטה וחצי, ארון דל ושולחן איפור שעליו היו מספר מצומצם של שרשראות ואוסף צנוע של איפור.

היא נכנסה להתקלח להוריד את כל הגועל ממנה כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. היא חשבה שאם היא לא תתייחס זה יעלם.

אחרי כמה דפיקות היא סגרה את ברז המים, לבשה מגבת והלכה לפתוח את הדלת.

שם הוא עמד. היא הכירה אותו מהמועדון. הוא היה לקוח קבוע שם בעיקר בהופעות שלה.

"אני רוצה שתפסיקי לעבוד במועדון" הוא אמר בהחלטיות.

"ומי ישלם על השכר דירה?" שאלה בחזרה. היא מאוהבת בו כבר כלכך הרבה זמן, אפילו שלא הכירה אותו.

"את גם עוזבת את הדירה. את עוברת לגור אצלי" הוא תפס אותה, ונישק אותה נשיקה עמוקה ומלאת משמעות.

היא התעוררה. היא הייתה על הספה לבושה בבגדים התחתונים , היא מאחרת חשבה לעצמה שראתה את השעה. היא שוב נרדמה על הספה.

היא נכנסה לחדר השינה, לבשה את שמלת המיני הפרחונית שלה שאהבה כי זה עשה לה גוף סקסי,

שמה את נעלי העקב, סידרה את האיפור ויצאה לעוד משמרת במועדון החשפניות המצליח בעיר.

איך ממשיכים לחיות עם סוד כלכך גדול על הלב, בעיקר שידוע שזה יפגע בכלכך הרבה אנשים?