" ואלוהים יודע כמה ניסיתי..מה לא אמרתי מה לא עשיתי
השארת לי את הלב שלו פצוע.. סגור
מה כבר יכולתי לעשות עם לב שבור? "
תקופה אחרונה שכזו.
הרבה דברים קורים.. ואין זמן לעכל יותר מידי.
טעיתי פה ושם.. אני מודה.
הייתי חייבת לאחות את הלב השבור לרסיסים שלי.. אולי לא יותר מידי, לא אגזים.
פשוט העדפתי.. העדפתי שהוא יתאחה לבד מאשר שאני אשב לי עם דבק
בבדידות של עצמי.. ומיום ליום אדביק חלק חלק אחד אחד.. ומיום ליום זה יהיה אולי פחות כואב.
טכנית? ניסיתי גם וגם.
ונמאס, נמאסו עליי 7 חודשים של ישיבה וחשיבה.. של כאב ואכזבה.
של הבנה.
כאילו בחודש האחרון נסגרה לי כל התמונה.
לא.. הוא לא בשבילך.. הוא לא נועד להיות.
הוא לא שלך, הוא גם לא היה.. והוא גם לא יהיה.
הוא היה עוד אחד מהמלאכים שנשלחו על מנת לעבור עוד תקופה לא פשוטה בחיים שלי..
אז הוא היה עוד אחד בדרך. אני עדיין לא מאמינה שאני אומרת את זה וחושבת על זה.
מאז אותו היום. הבטחתי לעצמי.. אתה אפילו לא תעבור לי דקה בראש.
אז לא חשבתי עלייך מאותו יום.. אולי פעם אחת ואם אסחף פעמיים.
אז איך ניסיתי לעבור את זה? באמת.. איך הצלחתי לא לחשוב?
אומרים שכדי לשכוח מאהבה ישנה צריך אהבה חדשה.. ואז אמרתי לעצמי.. בחייך צ'אפ.. אם לא בדרך ישירה.. אולי בדרך עקיפה?
אז אולי קצת גיששתי וחיפשתי ובמקום להיות פסיבית הפכתי לאקטיבית.
הלכתי על הקשר הכי קרוב שנראה לי שאצליח להוציא ממנו קצת הנאה לזמן הקרוב.. שוב צ'אפ נו באמת, רק בשביל שיעבור לך.
לא נקרא לזה כישלון אפשר להגיד שנקרא לזה קצת הורדת אגו.. אז התחילו הדיבורים, התחילו הלהבות ופה זה נגמר. זה לא אפשרי.
זה יהיה אפשרי אולי רק אחרי שנפסיק לעבוד ביחד. בסדר נו.. קריצות ופלירטוטים.. זה מרגש איפשהו.
ואז אמרתי באיזה יום אחד.. אלוהים למה הפסקתי להתרגש.
בום... יצאתי בערב.. אפילו לא הסתכלתי עליו..
הוא לא הוריד את העיניים מהרגע הראשון.
שוב פעם, לא עניין אותי. לא רציתי אף אחד. די אני לא רוצה אף אחד אתה לא מבין?
הוא ממשיך ומתקרב.. וככל שהאלכוהול זורם יותר בדם.. הוא יותר קרוב. מפה לשם החלפנו קצת רוק וקצת ליטופים
אחרי מסע מפרך איך מלמדים בחור לקבל את המילה לא. וואלה, שיחקת אותה מר בחור.
התקדמנו שלב ועכשיו הפכת להיות חבר לעת צרה.. משום מה.. לא הרגשתי כלום.
תשוקה שלי אליו הייתה כמעט ואפסית.. חיפשתי רק איפה אני מגיעה לקצה.. ומסיימת את זה ופשוט הולכת
באותו לילה אמרתי שמשהו מוזר בי.. קמתי בהרגשה מוזרה.. אמרתי לעצמי למה?
את רואה צ'אפ הלב שלך עדיין באותו המקום. לא השתנה כלום.
ואז ביום בהיר אחד, נפל עליי עוד אידיוט באמצע תקרית בבנקט השכונתי.
כמה מרגש.
הרגע התעוררתי גבר.. השיער שלי נראה כאילו השתוללתי בלילה של לפני. לא זה לא באמת קרה כן?
הכלב שלי מת ללכת משם.. והוא? הוא מדבר! נו באמת גבר למה לדבר כ"כ הרבה על הבוקר?
לא הייתה לי סבלנות וקמתי בלי השיקול דעת שלי באיךלנפנפףבחורב2דק.
כשגבר אומר לך שאת יפה.. והרגע קמת? וואו זה מתיימר למחמאה הכי יפה ששמעתי.
אני בעצמי אפילו לא אוהבת את עצמי איך שאני נראת ישר על הבוקר...
טוב נו נשמע 2 דק' מה יש לו להגיד.
פאק.. כמה שטויות גבר יכול להגיד הוא כבר הזוי, די הוא לא בשבילי.
קצת ציחקוקים הוא קיבל רק את השם שלי. הוא רצה גם נשיקה.. מה נראה לך? לא מכירה אותך בכלל בחור הזייה שכמוך שנחת עליי על הבוקר.
ממבט ראשון נראה חתיכי למידי.. אחרי שפתח את הפה.. קצת פחות ;)
טוב אמרתי בסדר.. נראה מה קורה שם.
באותו יום.. שקט מצריים. יש!!!!!
ביום שני כבר התחילו ההודעות.. ואני עסוקה במר בחור.. הראש שלי לא עסוק ככ בלב השבור הזה שלי בימים האלו.
טוב.. עניתי במשפט והוא קלט שאין עניין אז הוא הפסיק. חשב שלא הצליח לו.
כשמר בחור כבר התחיל לעצבן והתחלתי לקלוט שהואסתםילדקטן שאפילו שיחה חכמה אי אפשר לקיים איתו..
אמרתי אולי אפנה אל מרבחור2 אולי בגלל שהוא יותר בוגר אפשר לדבר איתו אחרת..
אז נהייתי פרנואידית יותר ברגע שהוא התחיל לחשוף את כוונותיו הרציניות.. בו זמנית גם נלחצתי
הסברתי יפה שאני מתכננת לעצמי טיול מהסרטים ולא בא לי עכשיו להיות סופר מחוייבת. לא רוצה לב שבור שוב. לא רוצה.
אחרי חודש של דיבורים אני כבר לא יודעת לאן פניי מועדות עם שני מר בחור.
מר בחור ראשון.. אתה אחלה בשביל להעביר איתך את הזמן בלי שום כאבי ראש מיותרים
בר בחור שתיים... אתה מחפש איפה להכניס לי ומחרטט אותי במילים..
גברים. אני לא יודעת כבר.. מי יותר בוגר ממי?
למה קשה להצהיר על כוונות אמיתיות?
למה למה למה. אז אני מבולבלת והיי שכחתי מהלב השבור שלי.
אתמול או שלשום נזכרתי למה נשבר לי הלב.
נזכרתי בך ובנו ובכללי.. איך הגעת לפינה הכי חשוכה בליבי.
נזכרתי בכל מה שאמרת לי ואמרתי לעצמי.. את ככ מטומטמת גברת.. אדם שאהב אותך ככ העריך אותך ואף העריץ אמר לך דברים נכונים
אל תיפלי בידיים הלא נכונות , אל תיכנעי ותעשי רק מה שאת בעצמך רוצה כי את זו שקובעת את הכל.
לרגע התגעגעתי אליו.. התגעגעתי לידיים העוטפות והאוהבות.. התגעגעתי לאדם שהיה נעים לי לשוחח איתו.
התגעגעתי לאדם שכל תשוקותיי היו אליו ורק אליו.
אבל הוא כבר איננו.. ומה שנשארו זה הזיכרונות, המילים היפות והנגיעות שהרוח כבר העיפה ולקחה אותן ממני.
רציתי שתעטוף אותי בחיבוק שלך. עזוב, רציתי שתפריח לי נשיקה מרחוק ותמשיך להגיד מה שאמרת תמיד..
"שומר עלייך מרחוק"
כרגע אני לא מעוניינת לשמוע ממך. תתעסק בחיים שלך ואני אמשיך בשלי.. בתחושת שלווה שאתה נמצא במקום הכי אוהב והכי בטוח שקיים בשבילך.
ומצד שני צ'אפ.. את בגיל של לטעות.. ללמוד ולהתחשל. דרך אגב את בכל מקרה די חזקה ועקשנית... שזה טוב.
אז השאלה היא... עדיף להסתכן כי במילא אין שום דבר בטוח?
עדיף לקחת את הסיכון ולא להתחרט אחכ?
אולי זה בכל מקרה עדיף.
אני חושבת שאולי אנסה.. אולי כי אני עדיין מחפשת דרכים לאחות את הלב השבור ובדרך הטובה...
הדרך לטיול.. קשה ולא פשוטה. אני בטוחה ומקווה שזה שווה את זה.
כי שבוע הבא הכרטיס כבר ביד. יש!
אז מה אני אגיד ? יהיה מה שיהיה. מי שצריך להיות חלק מהחיים שלי יהיה ומי שלא.. ייצא מהם בדיוק כמו שנכנס אליהם.
את האמת שהלב שלי קצת פחות שבור.. הבנתי הרבה בזמן האחרון. אני פשוט מנסה להיות מאושרת במקום שבו אני נמצאת כרגע.
אני באמת בחורה צעירה שלא חסר לה דבר... חוץ מקצת ריגושים זמניים.
שמחה לפחות שיש לי לא מעט דרכים להעביר את הזמן ולהעביר את המחשבה.. דברים להתעסק בהם בסה"כ לא חסר.
וככה זה פשוט עובר..
יום אחד זה יקרה,
בלי שנרגיש..
משהו ישתנה בנו.
משהו ירגע בנו.
וכבר זה קורה לי עכשיו.. מייחלת לעצמי לבחור באמת בדרכים הטובות ואם זה כבר לטעות.. אז לפחות ללמוד מכך.
תהליך הלמידה מעולם לא קל מידי כפי שהוא נראה.
בשביל להיות חזק צריך לדעת גם לכאוב. אנחנו לא חסינים. אנחנו לא מכונות.
אנחנו בני אדם בשר ודם!
סופ"ש רגוע והמשך חיים מעניינים ושוקקים בכל טוב. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy