Let It Be

כמעט בסוף היום הזה (נכתב ב23.30 :P )

בלון קטן מופיע לו פה בצד ליד הניק ניים שלי.

כן זה היום.. יום ההולדת שלי שחל פעם בשנה.

ופעם אחת בחיים שאני בת 21 ב21.5.. שזה די מיוחד וקורה פעם אחת בחיים וזה ממש היום.

השנה לא ככ יצא לי להתלהב מהיומולדת..

נכון זה יום של פעם בשנה.. אבל היום הזה רק גרם לי להבין כמה עברתי בשנה הזאת ובחיים שלי בכלל.

השנה הזו.. מ20 ל21 הייתה שנה לא פשוטה בכלל.

זה לבוא ולהשתחרר מהמסגרת הצבאית ולחטוף שוק.. פתאום לעבור את הניתוח ועוד עדיין לחשוב על הצבא..

להמשיך לדבר על הצבא שאני משוחררת כמעט שנה.

אני לפעמים חושבת שאני מאלו שעוברים את השוק של אחרי הצבא. או שאולי אני פשוט מתגעגעת למקום הגבוה ממנו נפלתי..

כי הייתי בשיא. אז זה לרדת מהשיא.. להתחיל פסיכומטרי תוך כדי שכלוא לי בלב גבר ששבה אותי בקסמיו שנתיים וקצת.

אז הספקתי לטעות איתו כמעט שנה שלמה.. הלכנו חזרנו כעסנו והיינו הרבה ביחד מעבר למה שצריך.

אז טעיתי הרבה.. הייתי לבד. עברתי את תקופת הפסיכו.. הקשה המייאשת והסוחטת. עברתי גם את זה והתחלתי את ההעבודה המועדפת שלי

שם רכשתי חברים חדשים סביבה חדשה ועבודה חדשה לגמרי.. הוכחתי את עצמי גם שם.

וידעתי שזה פשוט אני זה מוטמע בי.. לכל מקום שאני הולכת אני איכשהו מגיעה למקומות כאלו לא בהכרח מרצוני, ואני אוהבת את זה.

אז הרבה איחלו לי והיום הזה רק גרם לי להבין כמה שינויים עברתי בשנה הזו.

כמה חלומות הגשמתי...

כמה חלומות אני עוד ארצה להגשים..

איך השתנתי ונהייתי קצת שונה וקצת אחרת..

מבפנים נשארתי עם הערכים שלי ומבחוץ גדלתי ונהייתי אחרת לגמרי.

אני יודעת אני עדיןי צעירה ואני אהיה צעירה לנצח בנפשי.

את האופטימיות שלי לא יקחו ממני.

אני תמיד אצפה למרות שיגידו לי גברת,אל תצפי.

אני תמיד אזכור שגם האנשים הכי קרובים אלייך יכולים לאכזב אותך.

אני אשאר אני עם השמחה שלי,אני עם השטויות שלי.. אני אשאר אני שכולם אוהבים והיום גרמו לי להבין את זה יותר ויותר..

אז אחרי כל ההתרגשויות היומיות שהזכירו לי - כמה טוב שיש לי אנשים שאוהבים אותי איך שאני!!!

אני רק רוצה לאחל לעצמי.. שאמשיך להיות יציבה,חזקה, שאגיע באמת רחוק כמו תמיד.. שהלב שלי יישאר כמו שהוא..

שאגשים את החלומות שלי שבאמת ראויים לי להגשמתם ואמן שאני אטעה כמה שפחות.. ואם אני אטעה שאמשיך להבדיל בין טוב לרע

שאמשיך לדעת ולדגול בזה שהזולת לפעמים יותר חשוב.. ועדיף לא לפגוע באף אחד על חשבוני.

אז אני מקווה שאמשיך לגדול ולהיות וכל פעם לטפס עוד קצת ועוד קצת..

שאשתחרר ואהנה באמת ממה שאני אוהבת וממה שמגיע לי.

שלא אתייאש לעולם למרות שעברה עליי שנה קשה מייאשת וחסרת ריגושים

משהו שלא רגיל ואופייני אליי אבל הכל זמני.. כדי להגשים עוד חלום ולהיות פחות משנה בדרום אמריקה!

אז הכל למען המטרה המקודשת..

היה אחלה יום עם בן אדם שאני באמת אוהבת לא יותר מהחברה האחות הכי טובה שלי.

אז קצת לשחרר את הגוף בספא להנות מהשמש מהשקט מהנוף מהבריכה וסהכ מאושר נפשי שגדלתי בעוד שנה 

ואני פה.. חוגגת נהנת.. ממשיכה.. חזקה איתנה וצעירה לנצח.

אני יודעת שיגיעו זמנים יותר טובים.. אני יודעת שללב שלי ייקח זמן והוא ישכח.

אני באמת עושה הכל ואני אמשיך לעשות.. כדי שיהיה לי טוב וכדי לפגוע כמה פחות באחרים.

מקווה ש21 יהיה יותר חביב.. כי רובו אמור להיות החלק הכיף שחיכיתי לו.. עם הרבה תעוזה הרבה אומץ והרבה כיף.

אז שיהיה לי יומולדת שמח . (:

ושוב תודה לך אלוהים ששלחת לי ככ הרבה אנשים מקסימים שיעטפו אותי בכל האהבה הזו!!

*השיר הזה שהייתי שומעת בסוויט סיקסטין שלי וגרם לי לחשוב ככ הרבה.. מי יהיה. הנה אחרי כמה שנים אני חוזרת לשמוע אותו

ולהבין.. שום דבר לא השתנה חוץ מזה שאני נראת אחרת וחוץ מזה שהשתנו לי קצת המחשבות. אבל זו עדיין אני!

והגשם יורד..

בדיוק כמה שעות אחרי שבכיתי.

כאילו אלוהים מזדהה ואומר לי .. אני מבין אותך וכואב איתך ביחד.

אחרי שהצטערתי

אחרי שהבנתי כמה כואב

או יותר נכון כמה קשה זה יהיה לגמרי בלעדייך.

זה קשה להודות.. תמיד היה קשה לי להודות שהתאהבתי בגבר הלא נכון.

למה זה קורה לנו אלוהים? למה בזמן לא נכון? למה בבן אדם הלא נכון?

אני תוהה מתי אני אפסיק לכתוב עלייך. מתי זה יפסיק. מתי. גאד.

אי אפשר לשלוט על הלב.. לצערי. אני מתחבטת תמיד בין להגן עלייך לבין לתת לעצמי קצת מה שמגיע לי.

אבל שיט, זה לא מגיע לי.

אני לא חלק מהחיים שלך.

אני לא אמורה להיות.. אני הגעתי לשם בטעות.

ותמיד אני מנסה לצאת מזה.. תמיד אני מנסה לחפש מישהו אחר להישען עליו. אבל אני רוצה לחלוק איתך הכל.

תמיד אני מנסה לא לדבר איתך. לפעמים אני שותקת.

החזקנו מעמד הרבה הפעם.

חצי שנה ללא מגע.. אבל לא הצלחנו להפסיק לדבר. לשתף אפילו רק לראות קצת אחד את השני.

ועכשיו.. אני לא יודעת אבל כן עכשיו צריך להמשיך הלאה לגמרי.

אני צריכה לשכוח הרבה. לשכוח מי אתה בשבילי.

לנסות להדחיק את כל הדברים שעשית בשבילי.. לזכור איך הפכת לככ חשוב עבורי.

איך אתה כזה אהובי. נסיך שלי. תינוק קטן שלי.

לעולם לא קראתי לגבר בכינויים האלו.. ואתה זכית לככ הרבה ממני... לפעמים אני חושבת שאתה פשוט

בא פוגע בי מצטער והולך.. או מנסה ללכת.

וכל פעם אנחנו חוזרים לזרועות אחד של השני..

והפעם לא יכולתי.. העצב הלך וגבר והרגשתי שאתה הבית שבו אוכל לפרוק בו וכן היית שם כמו תמיד

אמרת שזה יקרה פנים מול פנים. אז יצא ונפגשנו.. והייתי צריכה את ההקשבה את החיוך בסה"כ אותך.

וקיבלתי את האהבה הזו ממך. והתחרטתי ואמרתי שאני לא צריכה את זה.

אז העלנו את הניתוק הזה - הניתוק לנצח.

ואמרת שזה לא בשבילך זה בגלל המצב

שזה יכאב לך.. וגם לי זה יכאב.

והלב שלי שמת. אז גם הוא יתרפא..

ורק הזמן ורק ימים יגידו. 

ונקווה שהכל יעבור.

הלוואי ויכולתי שלא לאבד אותך..

והלוואי שנתנתק כבר. 

" אז תישאר איתי קרוב לא רוצה שתתרחק. לא רוצה שתתפרק ולא תצליח להציל אותי..... "

מיום ליום זה פשוט נדמה שהחיים מטורפים יותר ויותר.

אם הייתי יכולה לתאר מעבר למילים את ההרגשה...

איך נכנסתי לשלושה פלונטרים.. במישורים שונים..

אני מרגישה שאני צריכה קודם להציל אחרים מאשר להציל את עצמי.

פתאום אני מרגישה שאני נמחקת מהראש של עצמי.

חשבתי לעצמי שזה טוב להתנתק מעצמי מעט.. כי אני בעצמי עמוסה במחשבות לא ככ מעודדות בזמן האחרון.

אבל פתאום בא לי לברוח. בא לי לחזור לעצמי.

אבל מצד שני הפלונטרים האלו גרמו לי לצאת מהתמימות לצאת מהמציאות הבדויה וליפול למציאות האמיתית.

אין ספק אין ספק.. המציאות האמיתית של חיינו היא לא קלה ולא פשוטים.

לא מעט בשנה האחרונה טענתי החיים לא הוגנים.

אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להכי טוב... והם נופלים בשיא החרא.

אנחנו מתאהבים עד מוות.. בבן אדם הלא נכון.

אנחנו הולכים ישר... וסוטים לעבר כל שאר הצדדים.

אנחנו מדברים.. ולא עושים.

אנחנו לוקחים ללב.. דברים שאנחנו אפילו לא צריכים לשים לב אליהם.

והלוואי ויכולתי להתעלם ממה שהולך סביבי אבל אולי לפעמים קצת מפגר להגיד.. אני נתקלת בסיטואציות על מנת שאני אתערב

ואציל את המצב.. או לפחות אוכל לסייע לנפשות הפועלות.. במיוחד נפשות שקרובות אליי.

אז אני במסע הצלה.. אני מנסה להציל את אחותי. אני מנסה להציל את חברה שלי. ואני במיוחד מנסה להציל את עצמי.

אבל בשביל להציל אחרים.. צריך שהם יזרקו לי חבל.. על מנת שאוכל בכלל.

נשים זה עם עיוור.

כשאנחנו נכנסות למשהו שעושה לנו טוב קשה לנו לצאת מזה.

חלקינו צריכות להיות יותר אדישות.. חלקינו צריכות להיות פחות תמימות..  חלקינו צריכות פשוט להיות שקולות במעשינו.

קשה להיות אישה קשה. 

כל אישה צריכה את התשומת לב שלה לפעמים תשומת לב מהסביבה לעולם לא תשתווה לתשומת לב שהיא תקבל מגבר..

ועוד מגבר שהיא אוהבת או שעלול להחמיא לה באיזשהו מקום.

אז חשבתי על זה הרבה.. על הסוגייה הזו בזמן האחרון.. בשביל מה אנחנו צריכות את זה..

אולי קשה לנו לחיות בלי זה וזה סוג של עושה לנו טוב.

עד שאנחנו מאבדות את זה לגמרי. ואז אנחנו לא סופרות.. לא את הכבוד שלנו (אצל חלקן), לא את המשפחה ולפעמים לא את החברים.

יש את הבחורות שמתעוררות רק שהן מבינות שהן איבדו משהו בכל המהלך הזה.

ויש את אלו שמתעוררות רק אחר כך שהן מחפשות להתאושש ומבינות שאין להן איך..

אז הלוואי ואני אצליח להאיר קצת.. להציל קצת.

לעלות למודעות.. ואולי קצת להיות אדישה.

לעשות מה שאני צריכה..

להודיע מה היא הכוונה שלי.

אולי אני צריכה גם לשבת ולחכות.. הרי אני את שלי אמרתי. ואם רציתי לאתגר את עצמי, אולי עם האדם הלא נכון..

מאמינה שבן אדם שרוצה משהו.. יחתור להשיגו בכל דרך אפשרית.

אבל פה אני מוותרת.. כי אין דבר ששווה יותר מהכבוד העצמי של אישה.

אני יודעת איפה אני עומדת אני יודעת איפה אישה עומדת.. איפה היא צריכה להיות לפי העיניים שלי.

את יכולה לדרוש ולא לבקש.. את יכולה גם לבקש.

גם לך מותר לבוא ולהבהיר דברים שגברים יכולים להבהיר.. אין שום דבר שונה פה במערכה הזו של החיים.

אני חושבת שכולנו מתישהו בחיים מבינים.. שלפעמים צריך להתרחק מבן אדם.. כדי שהוא יבין שהוא הפסיד.. שהוא יבין שחסר לו.

אין שום דבר רע בלהיות אדיש. והלוואי שזו תוכנה שאני מצליחה לסגל לעצמי..

לכל אחד מותר לכעוס.. לכל אחד מותר גם לטעות.

לכל אחד יש כל אמצעי שכשר להגיע למטרה שלו... ואם זה תלוי רק בו הוא גם היה משיג אותה.

ואם לא ככ אכפת לו.. הוא היה גם פורש.

אז יש דברים ששווים להילחם עבורם.. יש דברים שהחיים מפתיעים ונותנים לבד.. ויש דברים שצריך לבוא ופשוט לעשות.

קל לעצור ולהגיד. טוב לי אז אני לא אעשה דבר בעודני מתעלם מהסבל המקביל..בעודני מתכחש לכל רגש שאני מנסה לקבור במעמקי הלב.

לפעמים אני לא מצליחה להבין את ההבדל בין גברים ונשים.. אבל אנחנו בני אדם כולנו..

אני לא מנסה לבוא ולנסות ולהבין... אני מנסה פשוט לתקוף זוויות שונות ולראות מה קורה.. יש ככ הרבה סיטואציות וככ הרבה דברים

שיכולים לקרות וגם קרו.. יש הרבה דברים לא מוסברים..

יש דברים חסרי שליטה.

אני כבר לא יודעת מה אני כותבת.. פשוט אני שמחה להגעת תובנות מסויימות.

אני צריכה להתעסק בהצלה..בדרך גם של עצמי.

אני צריכה למצוא תעסוקה.. להמשיך ספורט.. להמשיך לעזור.. להמשיך לחייך וכרגיל להמשיך לעבוד.

לחיות יום אחרי יום.. בלי לצפות למשהו שיקרה באותו יום.

לא לרדוף אחרי שום דבר.. לבוא לבהיר נקודה ופשוט להמשיך כרגיל.

לפעמים אין לי כוח להתאמץ מידי. אבל בזמן האחרון החלטתי - אתאמץ בשביל דברים ששווים את זה ולא יותר מזה.

לא אנקוף אצבע בשביל שטויות. אחייה יום ועוד יום.. רגיל

אהיה אני. אעמוד איפה שאני תמיד.. כרגע באותו מקום.

מי שצריך אותי.. אשתדל באמת להיות כאן.

כי צריכה גם להיות כאן בשביל עצמי..

יותר מידי דברים לעכל.

לעכל שאתה כמעט זר בשבילי.

לנסות להעביר אותך בחוויה אחרת.. ולהבין שזו טעות.

אתה תצטרך לעבור לבד.

לרצות להיות לבד בלי לשמוע מאף אחד.

ללמוד מזה להתאכזב מאנשים שקרובים לך..

לדעת מזה לכעוס על בן אדם שקרוב ולא להצליח להעביר את הכעס..

כנראה שאני חווה הרבה מעמסות רגשיות שלא חוויתי הרבה זמן

וזה קצת כבד עליי

ואני גאה בעצמי באיזשהו מקום שאני מצליחה להתפקס. ולהמשיך.. ולהיות אני.

ואולי אפילו לבחור בדרך חדשה שיותר בריאה

ולהמשיך ולעשות ופשוט להיות.

ופשוט צריך להמשיך... וזה כבר יסתדר.