Let It Be

למלחמות שבך אין סוף...ואם הרוח הקרה תחלוף לי,אולי זה טוב.. אולי פחות.

אז לפחות תבטיח לי עכשיו ש.. אתה תבוא.. אחרי כדי לאסוף,לאסוף......

אתה תמיד אומר שלאנשים הפשוטים קשה יותר להסתבך כי הם לא מחפשים ממה לצאת..

אני אפילו לא יודעת.

אני לא יודעת מה אני מחפשת זה הכי גרוע שיכול להיות.. או שלא

אולי זה לגיטימי בתקופה שכזו.. אפילו לא לדעת.

כשאני בורחת לשלושה ימים של חופש.. גם מהבית.. ויוצאת מהצבא לחופש של כמעט שבועיים.

מתחילים לחשוב על הכל...

כי מסתבר שאין מה לעשות יש יותר מידי זמן לחשוב ובשבילי לחשוב יותר מידי מסתכם כלא טוב.

אני לא יודעת אם זה רע לחיות את הרגע.. אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי..

אני פשוט מנסה לזרום עם החיים לפעמים להיות יותר רצינית ולפחות פחות

מתנחמת בעבודה שיש לי כרגע משהו שהוא סוג של אדיאל גם אם הוא הכי לא. לפחות לתקופה שעתידה לבוא..

בצבא לנהל מערכת יחסים במיוחד בשבילי זה אחד הקשים..שלא אדבר על זה שלצערי הרב 

את הבחור האידיאלי בשבילי.. אפילו לא המינימלי שארצה לעצמי לא מצאתי.

אז אני נהנת.. מידי פעם כזה... בלי לדבר יותר מידי.. עם אחד שאכפת לי לפעמים ולפעמים לא

לרוב לא... ממשיכה יום יום בשלי בלי לחשוב יותר מידי בלי להיקשר.. רואה אותו למטרתי האישית

ולא הרגשית.

לא מסוגלת להיות בן אדם כזה אבל אני כן.. אני בסהכ לוקחת ממנו את הטוב שאני יכולה.

אחלה בן אדם רק לא מי שהייתי רוצה בשבילי.. כייף לי.

אם המיועד יגיע אז הוא בטוח יגיע בזמן כי הזמן זה לא עכשיו..

אני אפילו לא יודעת אם אני יכולה להתאהב.. או יכולה להרגיש משהו.. שאני טרודה כול כך בעצמי

באיך לשפר את עצמי ומה לעשות עם עצמי שאני שלושה חודשים מלצאת מהצבא

להישאר לצאת.. רוצה יותר לצאת החוצה ולהשתגע..

אני בטוחה שאני אהיה בשוק.. אני מכינה את עצמי כדי לא להיות

להיפרד מסוג של משפחה זה קשה.. אחרי כשאת מגיעה לסוג של פסגה וסוג של תהילה

לפרוש.. זה קצת קשה. זה אפילו לא פרישה.. זהו סיימתי את השנתיים שלי למדינה.

אני אפילו לא חושבת על להתחיל לסכם.. אבל אני חושבת חושבת הרבה על מה יהיה אחכ.

בהתחלה זה יהיה כיף כל החופש הזה ואז אני אחשוב לעצמי

מה אני פאקינג עושה עם החיים שלי..

מן הסתם שכל התפוסי מחשבה שלי קצת ישתנו

באיזה שלב אני מפחדת שהכל יתחיל להיות קצת יותר רציני בחיים האלו..

מפחדת על הרגע שאני אפסיק לחשוב על שיהיה לי חבר או סתם כיף לתקופה כי אני אצטרך לחפש מישהו רציני

ואצטרך להתאהב.. ולכאוב..

ואצטרך ללמוד הרבה.. ולעבוד הרבה.. ועוד מעט אני בת 20...

וקשה להאמין שעוד מעט יתחיל העשור המשמעותי והחוויתי ביותר בחיי..

אני בטוחה שלי זה לא יהיה קל..

אבל אני יודעת שאצטרך להשתנות.. מגיל 16 ל20 אני חשה שינוי עצום

יודעת שזה יגיע גם בעתיד.

הלוואי והייתי יודעת מה אני רוצה מעצמי.. אני יודעת מה אני רוצה עכשיו

ולא יודעת מה רוצה אחרכך.

לא יודעת אם עדיף להתעקש על היציב ובטוח עכשיו או אחכ

אני לא יודעת כלום באמת כלום...

לפעמים הלב מרגיש ככ ריק.. כאילו אין בו כלום. כאילו אני חיה אני ועצמי

אני והמוזיקה שלי.. אני ואני

כאילו לפעמים מה שאני מחפשת הוא כאילו לא אמיתי בכלל..

לפעמים מרגיש כאילו אני באמת צריכה אהבה כי אני יודעת שאני כן

אבל אני יודעת שזה לא הזמן

ואני מפחדת שאני מחכה לחינם.. ואני יודעת שאני לא באמת מחכה...

אני חיה את הרגע.. קצת פצועה וכואבת.. וחושבת.. מה היה יכול להיות אם הכל היה קצת שונה וקצת אחר

אבל המציאות זו זאת.. ואני נהנה חיה קופצת מככבת נותנת מעצמי

אוהבת אנשים.. אוהבים אותי גם...

נותנת לעצמי להשתחרר קצת ונותנת לעצמי גם להיסגר בתוך תוכי.

לפעמים צריך לדעת איך מאזנים הכל.. ואני אמורה לדעת מה הכי טוב בשבילי לא?

אני חושבת שאני צריכה עוד קצתת שקט.. זמן לחשוב.. לחפש תשובות לשאלות שאני כל הזמן שואלת את עצמי.

והייתי קונה לך ים.. או סוחר לך אוקיינוס וזמן כדי שתוכלי לשחות מחוץ לגוף מעל דגה!

והייתי בורח גם.. צולל ומחפש היי שם מתענג על גוף עוטף אותך בשלל מגע..

חג חג חג שמח =]