השיר הזה.. היפה והמרגש הזה.. הוא זה שגרם לי למוזה לכתוב כמה שטויות פה.
טוב נו,אולי לא רק השיר הזה..
נכון.. לא ראיתי אותך אולי כבר שבועיים בערך.. וגם כשראיתי אותך חשבתי שלא יהיה אכפת לי..אבל היה.
אולי אני טובה מאד בלהסתיר.. אבל כן זה היה כיף והיה כואב בו זמנית.
השלום הזה שאמרת לי - הזכיר לי טוב מאד למה היה צריך להתנתק.
הצחוקים הדיבורים והשהייה ביחד - הזכיר לי טוב מאד למה אני עדיין מתרגשת ואפילו מתגעגעת אלייך.
אני לא מתגעגעת כבר ברמות,אני פשוט מבינה עכשיו יותר... שלא בא לי לשלוח לך הודעות אבל כן בא לי.
כן בא לי לספר לך מה קורה לי.. וכן נזכרתי בשיר הזה כי אני לא אשכח שישבנו אחד ליד השני בההרצאה ההיא
וכששמענו את המשפט.. "כל הלילה גילינו סודות של הגוף.. " חשבנו רק על מה שאנחנו רוצים לחוות אחד עם השני..
מה שעדיין לא חווינו אז.. ואהבתי את זה.. כי זה משפט יפה להגדיר את זה..
חסרה לי ההתעניינות,השיתוף,ההתלהבות,הצחוק,התשוקה,העידוד,התמיכה..אפילו הכנות..למרות שאני כבר
חדלתי מלהאמין לך ועכשיו אני גם לא סומכת עלייך.. נעזוב את האופצייה הזו שבכלל איבדתי אותך גם אם תחזור
אתה מבחינתי כבר לא נמצא שם יותר. שם? בטופ פרינדס שלי.
I can be your best friend and you be my homie. זה היה פשוט ככה..
זה היה פשוט להיות חברים טובים ולהרגיש בנוח ובו זמנית גם להיות סוג של זוג דפוק או משהו דומה לעסק המסריח הזה
אז כן ידעתי שיש לי מקום אצלך בעולם..ידעתי שלא תוותר אבל אני רציתי
ועכשיו כבר זה הרגל להיות בנפרד.
אז אחרייך אמרתי שאני לא רוצה אף אחד יותר,לא נענת יותר להצעות,לא רוצה לשמוע מבחורים...
ואחרי זה התחלתי פשוט הפוך - ההתרחקות ממך גורמת לי להרגיש כאילו אני חייבת גבר חדש בחיים שלי
כי אחכ אני לא אשכח אותך אף פעם ותמשיך לרבוץ לי ולרוץ לי במוח בלי הפסקה..
אז הייתי בטוחה שאני חייבת אחד אחר וזרמתי...
רציתי להגשים פנטזיה.. השגתי אותה.. והתפוצצה לי הבועה בפנים..
פתאום לא רציתי,הוא גרם לי להתרחק מסיבות וכאלו ואחרות שלא אציין..ומזל שזה לא הסתדר
כי רק עכשיו נפקחו לי העיניים שאני באמת לא רוצה עכשיו אף אחד בכלל,בהתחלה חשבתי שאלוהים עושה לי בדווקא
שהוא לא ייתן לי להיות עם אף אחד אחר.. אבל זה בסהכ היה לטובתי.
הגן עליי מפני טעות שהייתי עלולה להתחרט עליה.
אז כן כנראה שהצעד המאוד "חכם" הזה שלי גרם לי להבין שאני באמת לא צריכה אף אחד
כמו שאתה באת לי לבד.. בפתאומיות.. אני בטוחה גם שיגיע אחד אחר.
תמיד אזכור ולא אשכח שאיבדתי פה הרבה יותר מסתם ידיד+ איבדתי בן אדם שהיה נותן לי מעצמו כשהיה יכול..
וזה מה שהכי כואב לי,שהפסדתי דבר כזה..
אז לא בא לי לראות אף אחד ולא לשמוע מאף אחד.. ולא לגעת באף אחד.
בא לי להיות לבד ולחשוב על כלום! :)
לפחות הייתה לי חוויה מצחיקה....ויהיה לי עוד סיפור לאוסף לספר.
והעיקר שלא הוספתי מספר! ברוך השם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy