והגשם יורד..
בדיוק כמה שעות אחרי שבכיתי.
כאילו אלוהים מזדהה ואומר לי .. אני מבין אותך וכואב איתך ביחד.
אחרי שהצטערתי
אחרי שהבנתי כמה כואב
או יותר נכון כמה קשה זה יהיה לגמרי בלעדייך.
זה קשה להודות.. תמיד היה קשה לי להודות שהתאהבתי בגבר הלא נכון.
למה זה קורה לנו אלוהים? למה בזמן לא נכון? למה בבן אדם הלא נכון?
אני תוהה מתי אני אפסיק לכתוב עלייך. מתי זה יפסיק. מתי. גאד.
אי אפשר לשלוט על הלב.. לצערי. אני מתחבטת תמיד בין להגן עלייך לבין לתת לעצמי קצת מה שמגיע לי.
אבל שיט, זה לא מגיע לי.
אני לא חלק מהחיים שלך.
אני לא אמורה להיות.. אני הגעתי לשם בטעות.
ותמיד אני מנסה לצאת מזה.. תמיד אני מנסה לחפש מישהו אחר להישען עליו. אבל אני רוצה לחלוק איתך הכל.
תמיד אני מנסה לא לדבר איתך. לפעמים אני שותקת.
החזקנו מעמד הרבה הפעם.
חצי שנה ללא מגע.. אבל לא הצלחנו להפסיק לדבר. לשתף אפילו רק לראות קצת אחד את השני.
ועכשיו.. אני לא יודעת אבל כן עכשיו צריך להמשיך הלאה לגמרי.
אני צריכה לשכוח הרבה. לשכוח מי אתה בשבילי.
לנסות להדחיק את כל הדברים שעשית בשבילי.. לזכור איך הפכת לככ חשוב עבורי.
איך אתה כזה אהובי. נסיך שלי. תינוק קטן שלי.
לעולם לא קראתי לגבר בכינויים האלו.. ואתה זכית לככ הרבה ממני... לפעמים אני חושבת שאתה פשוט
בא פוגע בי מצטער והולך.. או מנסה ללכת.
וכל פעם אנחנו חוזרים לזרועות אחד של השני..
והפעם לא יכולתי.. העצב הלך וגבר והרגשתי שאתה הבית שבו אוכל לפרוק בו וכן היית שם כמו תמיד
אמרת שזה יקרה פנים מול פנים. אז יצא ונפגשנו.. והייתי צריכה את ההקשבה את החיוך בסה"כ אותך.
וקיבלתי את האהבה הזו ממך. והתחרטתי ואמרתי שאני לא צריכה את זה.
אז העלנו את הניתוק הזה - הניתוק לנצח.
ואמרת שזה לא בשבילך זה בגלל המצב
שזה יכאב לך.. וגם לי זה יכאב.
והלב שלי שמת. אז גם הוא יתרפא..
ורק הזמן ורק ימים יגידו.
ונקווה שהכל יעבור.
הלוואי ויכולתי שלא לאבד אותך..
והלוואי שנתנתק כבר.
" אז תישאר איתי קרוב לא רוצה שתתרחק. לא רוצה שתתפרק ולא תצליח להציל אותי..... "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy