אני עוד מעט בת 21.
אני תוהה לעצמי מתי.. אני תוהה לעצמי מתי אני אספר לך כמה אני בוכה בהרבה מהלילות בחודשים האחרונים
החודשים בהם אתה יותר חסר.
אני תוהה מתי אני אוכל להגיד שכל זה מאחורי.
מתי אני אודה בפנייך שהתאהבתי בך בלי לדעת בכלל.. שכושפתי לא במודע..
אני תוהה פשוט מתי כל זה יקרה.
אני תוהה לעצמי אם אי פעם תדע.. אם אי פעם תרגיש.
אם בכלל תישאר שם בשבילי עוד שנה ועוד שנתיים ואולי עוד עשור.
אני חושבת לעצמי אם אי פעם תשכח אותי כי אני לא.
אני כל הזמן אומרת לעצמי - את פאקינג ילדה מטומטמת.
איך זה קרה לך?
אז אני יושבת וכואבת פעם בכמה שבועות ומוצאת את עצמי פורקת עול אפילו פעם בכמה ימים,
בודדה.
חסר חיבוק,חסר אהבה,חסרה הערצה.. הלב המלא פתאום התרוקן ועכשיו הוא ריק.
רק שהוא ריק אפשר לדעת איך זה מרגיש שהוא באמת מלא.
אני לא יכולה להימנע מהבכי. אני לא יכולה להפסיק לכאוב ואני לא יודעת גם כמה זמן זה יימשך.
אני פשוט רוצה שזה ייגמר כאן ועכשיו. בלי לשכוח אותך.
אם אפשר בבקשה אלוהים מה כבר ביקשתי..
להישאר אני..להמשיך להיות ילדה טובה ולהמשיך כרגיל.. ולא להיות לבד.
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy