אני לא חושבת שאני מתגעגעת לבן אדם..
אבל כן בא לי לדבר שוב כל היום,
בא לי שיש מישהו שאכפת לו ממני יותר מכולם,
בא לי לצאת עם מישהו לסרט ולהחזיק איתו ידיים כל הסרט,
ולצחוק,ולהתנשק,ושילווה אותי הביתה וינשק אותי בכניסה של הבית.
בא לי לחזור ממסיבה בחמישי לישון כמה שעות ובשישי לצאת לארוחת צהריים בטיילת,
בא לי לשבת בתוך האוטו לשמוע מוזיקה להיות מול הים ולהתנשק,
בא לי שנלך בחולות נתחרמן מול הגלים בשעות הלילה,
בא לי להסתובב איתו יד ביד בכל מקום אפשרי,
למדוד משקפי שמש ולהצטלם,
לאכול איזה קינוח מטורף במוצא"ש,
לראות "סרט" בבית,
להתקלח ביחד,
לישון ביחד,
להיות ביחד במסיבת יומולדת שלי ולא להפסיק לרקוד ולהתנשק אפילו לדקה,
שיהיה בשבילי כשעצוב לי,שייעץ לי ויישאל אותי מה קרה..
שבאמת יקשיב לי.
שתמיד יידאג שיהיה לי נעים.. ויידאג לטפל בכל בעיה שהוא יכול בשבילי..
שאבא ואמא יאהבו...
שיסחוב אותי על הגב כי לא בא לי לדרוך על החול למרות שאני כבדה (לא כזו כבדה. :) )
כבר פחות מתרגשת מהיותך בן אדם,אולי מהעובדה שחלקתי איתך יותר ממה שחלקתי עם אחרים
וזה פשוט היה ככה.. אין ספק שאלו דברים שלבנתיים אני לא אשכח,לתקופה הקרובה.
וכן לא מתביישת להגיד שכן בא לי שוב,בא לי שוב להיות מופתעת טיפה ואולי גם להתרגש...
לנשום את העור,להריח את הריח,להתנשק בלהט ולשמוע את ההתגעגעתי הזה,להתמכר למגע,
על הכיסא,שולחן,מיטה,אוטו וכל חור אחר
בן אדם שאתה נמשך אליו ואולי אוהב או מחבב.. יעוף איתך לכל מקום שתלך..
אז יש גברים ויש דברים ויש תקופות ויש אהבות ויש כול כך הרבה סוגים של מערכות יחסים
שאני אפילו לא יודעת להגדיר..
שאפילו אם עד עכשיו הכחשתי את כל הדברים האלו והעדפתי פחות לזכור,
אז עכשיו אני יודעת שלא שכחתי,
לא שכחתי את כל החיבוקים,נשיקות,הצחוקים,הסתם דיבורי חולין
ועכשיו כבר לא אכפת לי כי הוא לא שייך לי יותר אפילו אם הוא רוצה.. ואני אפילו לא יודעת אם אני רוצה.
רק נזכרתי ומותר לי להיזכר כי זה זיכרונות טובים ויפים
שאני בטוחה שיחזרו על עצמם..
ועכשיו נזכרתי שחסר לי ובאתי שוב. אחרי שסיימתי את הקורס
אחרי שנגמרו כל החוויות והאתגרים
באלי לחזור לריגושים הרגילים.. כי הריגושים המיוחדים נגמרו..
אני יודעת שיום אחד זה יקרה אני רק מקווה שעם הבן אדם הנכון!
"תחזרי.. אין עם מי לדבר,אין עם מי לעשות..אין את מי לשקר,מה לעשות?
תחזרי.. אין את מי לנשק.. אין עם מי לחלק... את החיים שלי"