הממ.. בלוג?

יום הזכרון לשואה ולגבורה נגמר.בערך.

אני חייבת לציין שבתור אחת שמה שממלא את רוב מחשבותייה בראש בתקופה זה 'לצאת למסע לפולין או לא' יום הזכרון הזה,דווקא הזה שיכנע אותי ממש שאני פשוט חייבת לצאת למסע הזה.

אני לא יודעת מה שונה כל כך משאר ימי הזכרון.אבל זה עשה את זה.

ישבתי כל היום מול הטלוויזיה. מול סרטים כמו הפסנתרן (שזו הפעם ה4 בערך שאני רואה אותו ) ורשימת שינדלר ופשוט לא הפסקתי לבכות.

עצב,התרגשות,שמחה. אני לא ממש יכולה לתאר מה אני מרגישה כשאני רואה את הסרטים האלה.

כמובן שגם ראיתי מלא סרטים תיעודיים שיש בערוץ הילדים וערוץ 3 שכבר 17 שנה משדרים אותו הדבר. המסע אחר יאנוש קורצ'אק עם ליאת אחירון,שלכם איוון וכו' שבאמת גורמים להזיל דמעה ולחשוב. בעיקר לחשוב.

ובמעבר חד זה.. אני רוצה להבין למה האוטו גלידה לא מופיע ברחבי בת חפר בכל הקיץ ודווקא ביום הזכרון לשואה ולגבורה,יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ויום כיפור (משו ווירדי) הוא מופיע עם המוזיקה הצורמת שלו?

וואי זה כזה לא במקום.

טוב אז החלטתי לקום ולעשות מעשה.. (נו,גם לקנות לאח שלי גלידה זה מעשה) ווואלה. פאקינג 10 ש"ח על חמשושים מסכנים שבסופר בלחץ היו מגרדים את ה-5 ש"ח.

קיצר העניין הזה דיי עצבן אותי. אז כבר פתחתי עליו פה בכל העניין הזה שהוא מופיע פה דווקא ביום השואה. עם המוזיקה הצוהלת והמעצבנת שלו.

גם כשגרתי בכפר יונה היה אותו מקרה. ואותו אחד. וזה פשוט מעצבן.

קיצר עוד שנייה יצא אליי עם סכין ודיי נלחצתי למען האמת (נו,הוא מכפר יונה. איזה כפר יונאי הולך בלי סכין בימנו?) אז דיי נבהלתי ממנו. אמרתי לו יפה שלום והלכתי לי לדרכי.

היה לי גם שיעור נהיגה היום. ב10 שעה נהדרת פשוט. ידוע שקובי גאון ולא יודע מתי יש צפירות.בקושי נסעתי וכבר הייתי צריכה לעצור לצאת מהאוטו ולעמוד באמצע הכביש. למען האמת זה היה דיי מגניב. מתי יוצא לי לעמוד באמצע הכביש ככה סתם פתאום באמצע היום?(:

סה"כ היה לי את השיעור הכי גרוע שיש!! לגשת לטסט או לא? זו השאלה

היום יומולדת לעוז השמן שאני כל-כך אוהבת

המון המון המון מזל טוב וכל האיחולים האלו..

רישיון שמח [:

שיהיה לכם חודש שמח וסופשבוע מלא הפתעותחוויותהרפתקאות (ובעיקר מתמטיקה)

מאי.