Feeling The Same Is Feeling Different Together..

אז אח שלי קנה דביקי..

לכל אלה של זוכרים את הילדות שלהם,

או להפך חסכו את ילדותם..

חסכתי לכם את הזכרונות העצובים ונסיונות להיזכר..

וצמצמתי הכל לתמונה אחת.

זה דביקי :

זוכרים?! יופי!! D:

לא זוכרים? עופו!.. סתם לא אתם יכולים להישאר אבל לא תבינו..

אולי.

אז כל מי ששיחק בדביקי בילדותו או כמוני היום..כשאני בת 16 וחצי

יודע שדביקי זה נורא כיף עד שזה מתאכזר אלייך..

ומי כמוני יודעת איך זה שדברים ילדותיים ונחמדים מתאכזרים אלייך..

והפעם זה אישי! וזה כאב..

אז אני בתמימות מנסה לתפוס עט שנפל לי על הרצפה..נו טוב זה היה עיפרון!

מרוצים?!

יופי.

ואני בשיא ה...וויש! נותנת תנופה לדביקי..ומה לעשות.. לא הגעתי.

ואני כל כולי בדכדוך לא רציונאלי..

ואז חשבתי לעצמי ממש בזריזות "מה קורה אחרי שזורקים את ה.. אחחח!!!! כוסעמק!!!

החרא נכנס לי לעין!!!!"

כמו שמהר הבנתי זה חוזר.

לתוך העין של הזורק!

וזה כאב..

ימח שמו של הדביקי המקולל..

לאחר אכזבתי כשלתי בנסיונות החזרת העט..עיפרון. וויתרתי אחת ולתמיד..

או במילים אחרות עד שהתחת השמן שלי יקבל מוטיבציה..או במילים אחרות עד שיבוא לי.

וכן.

זה מה שקרה לי היום.

אה וגם הייתי במועצת הנהגה.. כן אני בצופים.

ואני גאה!

והצלחתי לזכור את השם של השישיסט מלביא הידוע בכינויו "חוניו!"

ומגניב לי!

טוב חפרתי

להת' לכם חמדמדים שלי.

טאבי ביי ביי.

D:

אתמול ראיתי סרט ממש מגניב שקוראים לו "סופרבאד"

אבל הישראלים התעקשו להמציא לו שם משלו..

ולכן הסרט נקרא בעיברית ציונית "חרמן על הזמן.."

LAME!

העוול שעושים לסרטים היום..פשוט..אני מצטערת בשם המדינה שלי.

XD

בקיצור הסרט היה מצחיק כ"כ פשוט להשתין תותים!

מה שהלך שם היה פשוט...גאוני!

בסרט שיחק (וכתב) אחד השחקנים שאני הכי אוהבת בעולם!!

סת' רוגן.

איזה חמווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווד!

אני חולה לו על התחת אני נשבעת גברים כאלה גורמים לי לרצות לחבק אותם לעולמי עולמים!

הסרט היה SUPERBAD

וזה מבוסס על סיפורי הילדות של הכותבים ביניהם סת' רוגן..

הינה תמונה של שני הכותבים שכתבו על ילדותם והשחקנים ששיחקו אותם בצעירותם בסרט.

נכון אדיר?

חחח.. והינה הכרזה של הסרט:

הסרט הזה הוא כאילו האמריקן פאי החדש!

הוא מלא בבדיחות סקס זה בוטה

אבל

זה כ"כ מצחיק!

כל הסרט מצאתי את עצמי בוכה.

מצחוק.

הלכתי עם כליל והילי החברות הכי אדירות ביקום!

ראינו גברים מזעזעים!

גנבנו את הספה בסינימה סיטי לחבורת ילדים דוחי על!

וקניתי VITAMIN WATER

שזה ה-משקה ה-כי טוב ב-עולם!

זה המשקה שנמצא בבקבוקי בתמונת הבלוג..

וזה כ"כ טעים.

אני קניתי תות-תפוח.

מומלץ לכולם לקנות בסינימה סיטי ב12ש"ח כן אני יודעת שזה יקר..

הטעם שלזה זה כמו מים בטעם של נביעות אבל יותר מתוק וחזק..

אבל עדיין עדין.

יש בזה ויטמינים מסויימים כמו ויטמין C ויטמין B3 ויטמין B12 ויטמין B6 ויטמין B5 ועוד מלאאא

בקיצור מומלץ

ביי לכם D:

"פוקצ'ה."

אמרה המוכרת,

בעוד אני ושילה (יש חולם לכן זה נשמע כמו שילו) הסתכלנו אל מעבר לזכוכית במטרה לבחור לעצמנו מזון.

ותוך כדי אותו קונפליקט עצמי אשר מנע מאיתנו לנוח,

הבנו את משמעות המילה שאמרה המוכרת וללא הפסקה ניסינו לקשר את אותו

גוש בצק לפוקצ'ה...

בעודנו מנסים לקשר את אותו תירוץ למאפה...

הבטנו אחד על השני ואמרנו בעוז ובאומץ.. "..יאללה! נלך על זה!"

הביטה המוכרת עלינו במבט מופתע ואמרה..

"אתם בטוחים?"

בעודנו מהססים ומנסים לחשוב האם ישנה סיבה מיוחדת לאותה תשובה של "אתם בטוחים?"

האם יש משהו נוסף שאנו צריכים לדעת על אותה "פוקאצ'ה"?

הבטנו במבט הססני.

והמוכרת חזרה בה ואמרה "אוקיי.. פוקאצ'ה"

קיבלנו את מבוקשנו ושילמנו 15 ש"ח אבל מה שאני לא ידעתי היה שאני שילמתי להרעלת דיזינטריה.

בעודנו מדלגים אל כיוון שולחן הפיקניק,

אוכלים להנאתנו ולא ידעתי מה יקרה לאחר מכן.. לא תיארתי לעצמי שדברים כ"כ רעים קורים לאנשים..ובכן..

לא כ"כ רעים כמוני.

לכן אכלתי את המאפה הבלתי מזוהה וחזרתי הביתה ללא דאגות.

התעוררתי לבית הספר ללא דאגות אך כאשר התקרב לו אחר הצהריים הרגשתי במין חלחלה בתוך תוכי..

והקאתי מה שנתן ראיות הדומות מאוד לפוקאצ'ה..

אותו תירוץ עלוב למאפה..

וזהו סיפורי העצוב..

על עוד ילדה שלא ידעה "מה זה?.."