אני רואה אותה בדרך לגימנסיה,
עם הילקוט ובתלבושת אחידה,
בעוד שנה כבר לא תהיה יותר ילדה,
אני חושב שבשבילי היא אבודה.
אני רואה אותה חוזרת מבית ספר,
אני יודע בדיוק את השעה,
היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע,
אני חושב שבשבילי היא אבודה.
האם כבר מישהו פיתה
את המלכה של הכיתה?
אני רואה אותה עכשיו היא כבר חיילת
קיבלה חופשה היא משרתת באוגדה,
עם הכומתה היא עוד נראית לי כמו ילדה,
אני חושב שבשבילי היא אבודה.
האם כבר מישהו ידע
את המלכה של האוגדה?
אני רואה אותה בדרך לגימנסיה,
אני חושב שבשבילי היא אבודה.
היה לי יום, אחד המדהימים. וממש לא ציפיתי אותו ככה.
הוא התחיל בשיחת טלפון ב12 מאיריס. תודה, היית צריכה להגיד קודם שיש פעולה!
פעולה 4 שעות. הפעולה הכי כיפית שהייתה לי. ואפילו הרכב מלא..
בערב טיול עם מאי לעבר מגרש הספורט. מסיבת סיום לי"ב!!
האמת שהשנה, בכלל לא בכיתי. אבל אני עוד יודעת שזה יבוא. והנה זה הגיע
אני לא מאמינה שהם יעזבו. אני לא מאמינה שהם לא יהיו איתי יותר בבית הספר.
אני לא מאמינה שהמדריך שלי מכיתה ו' ו-ז' מתגייס בעוד חודש.
איך זה כבר קרה?
והיה כיף, וההופעה הייתה מעולה! אפילו קיבלתי שני חיבוקים מקובי המורה לאזרחות, וחיבוק מניר זברסקי (AKA האקס מדריך) ועמית וידר (AKA הכוסון הראשון ברשימת הכוסונים של י"ב).
והאמת שהבנתי משהו אפילו יותר חשוב.
"אם את מדברת עליו כל הזמן זה אומר משהו מיכל
זה או שאת נוטרת לו על מה שהוא עשה לך ברמה מטורפת
או שאת פשוט עדיין מאוהבת בו.."
לא. מה פתאום. אין סיכוי. נכון?
מצטערת. חשבתי שהתגברתי, אבל זה לא קרה.
מצטערת. אני עדיין אוהבת אותך.
למרות הכל
אבל אתה אפס. אתה כלום. אתה לא שווה כלום. מה אני בכלל מבזבזת עליך זמן?
כנראה שככה היחסים שלנו ישארו לתמיד.
יחסים אלעק.
והיום 19 לאחותי.
אלוהים, איך שהזמן טס.
אני לא רוצה שתגדל..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנטיגונה~
