אני חושבת שדי אבוד לי.

ואני, מי אני בכלל? ותראו איך אני נראית..

וכנראה שאני סתם טיפשה.

את לא מבינה בכלל,

עד כמה אני מאוכזבת ממך.

עם כל השטויות שאפשר לעשות..

את רוצה לשתות? תשתי.

את רוצה לעשן נרגילה? סיגריות? תנסי. זה בטח מסקרן.

בשביל מה עשית את זה?

באמת שעלייך לא ציפיתי את זה..

זה שיר פרידות

תמיד אומרים בין השורות

שכמו חידות

פרידות גם הן אינן פתורות

אין בי מנוחה

רוחך שבי גם היא בוכה

ישבתי עם גל היום שעתיים אחרי שכולם הלכו הביתה.

לא הייתי מסוגלת. ידעתי שאם אני אעזוב, זה יגמר.

והפעם הבאה תהיה בתיכון. בכיתה י'.

אני כלכך לא מוכנה לזה..

אני כלכך מפחדת

אני מפחדת להיכשל

אני מפחדת לאכזב את עצמי, ואת כולם.

אני מפחדת להיות לבד..

אני מפחדת שזה יעבור מהר. מהר מדי.

אני לא רואה את עצמי מחוץ לבית הספר. ובלי האנשים האלה.

אני מפחדת...

ובפעם הבאה, כיתה י'.

ובעוד 20 ימים הקורס.

הלוואי ויהיה טוב.

High school never ends..

תארו לכם שאתם נכנסים לחדר, שכל הקירות שלו הן מראות.

לא סתם מראות רגילות,

מין נייר כסף כזה, שקצת מעוות.

תארו לכם שאתם מנסים לצאת משם

אבל אתם לא מצליחים.

תארו לכם שכל מקום שאתם לא מסתכלים, אתם רואים את זה. זה רודף אותכם.

תארו לכם שאתם מצליחים לצאת מהחדר הזה, ולחזור לשגרה שלכם

תארו לכם שכל מראה שאתם מסתכלים עליה היא כזאת...

תארו לכם שזה נמשך. לתמיד.

ותארו לכם, כמה זה כואב..

וכמו מה שכולם מצפים ממני,

אני חושבת שאפילו אני נבלעתי לגמרי ברצון להיות כמוה בדיוק.

עד כדי כך,

שכבר מזמן הפסקתי לעשות מה שאני אוהבת...

הגעתי לשם, בלי חשק, אבל עם חיוך על הפנים. חיוך גדול מאתמול, בגלל המכתב העבה שקיבלתי אתמול .

"...נמצאת מתאימה להדרכה"

הקטע שסיכם לי הכל.

ואיך שמחתי שאני אוכל להדריך.

ואיך שמחתי שאני אוכל להיות בדיוק כמוה..

ואז זה נפל עלי בבום.

"מיכל, היציאה שלך לקורס לא היתה ברורה מאליו. היה ספק גדול אם להוציא אותך"

וכל השאר הסתכם בזה, שאין להם תירוץ אמיתי, ללמה הם לא רוצים להוציא אותי בסוף.

אנחנו לא מאמינים שתסתדרי עם בן זוג להדרכה.

אנחנו לא מאמינים שתסתדרי בקבוצה בלי לשים את עצמך במרכז

אנחנו לא מאמינים שתשתתפי בפעולות בסמינר

אנחנו לא מאמינים שתצליחי.

אנחנו לא מאמינים.

אני, אני האדם הכי מוכן להדרכה בשכבה הזאת.

אני, אני האדם הכי מוכן להדרכה בקן הזה.

אני, אני מחכה לזה 4 שנים שלמות.

אני, אני יודעת שאני יכולה להצליח.

בי אתם מעיזים להטיל ספק??

איך אתם מסוגלים בכלל?

אתם בכלל לא מכירים אותי

אתם לא יודעים למה אני מסוגלת

אתם לא יודעים איך אני אתנהג עם בן זוג להדרכה

אתם לא יודעים איך אני אתנהג עם חניכים

אתם לא יודעים איך זה חשוב לי..

והאמת, שממש שברתם אותי.

באתי עם חיוך, ויצאתי כלכך הרוסה..

ובמעבר חד כלכך.

היום ה25.6 ומסתבר, שביני לבין מור התחילה מסורת ללא ידיעתינו.

לפני שנתיים בדיוק הייתי איתה בפעם הראשונה שלה במפגש ישראבלוג.

לפני שנה בדיוק רבנו.

והיום, היום היא שיפרה לי את המצברוח בטירוף, והחלטנו לשמר את המסורת, וללכת לעשות משהו ביחד.

נכון, זה היה בסך הכל ללכת לבילו, להציץ בכמה חנויות, להפציץ את עצמנו בבושם, ולקנות לי גלידת פסיפלורה. אבל נהנתי. באמת.

אני לא חושבת שאת מבינה כמה את חשובה לי

אני לא חושבת שאת מבינה כמה שאני אוהבת אותך.

אני לא חושבת שאת מבינה, שאני לא אתן לך לעזוב יותר.

וזה מה שעושה לי טוב

שאני ממש אוהבת לכתוב. חוץ מציור, אני לא חושבת שיש משהו מרגיע כמו זה..

[מה שמודגש זו היא..]

"הבנתי, אבל, ברור שמשהו מזה תמיד נשאר במוח.. הפאק הזה הקטן. והרצון לשלמות. אני לא חושבת שמתישהו זה עובר אחרי שזה מתחיל..."
"זה לא"

"והייתי יפה. ולא האמנתי. חשבתי שאני מגעילה.."

"מה שאמרתי קודם, באמת התכוונתי לזה החיים שלי -חייבים- להיות מושלמים.

אבל אני לא כלכך שולטת בזה.

מין סינון שהמוח עושה... שישאר רק מה שטוב ויפה. ורק אנשים טובים ויפים.."

"אז באתי לבצפר ופגשתי את החברות שלי והראתי להן תמונות מהפלאפון שצילמתי.

ואז הגענו לתמונה שלך וחברה שלי שהיא לא בנוע"ל עצרה ואמרה לי, "ואו היא יפה, איך קוראים לה?"

אז שני אמרה : "היא באמת יפה, זו מיכל, היא גם ממש חמודה.."

"הרבה אומרים לי שאני יפה. אבל אני מסתכלת במראה ומתמלאת גועל."

"ואני יודעת שאני לא כזו נוראית, וכל מה שאני רואה זה עיוות נוראי..
וזה הכל, הדבר הדפוק הזה שבמוח שלי. ונמאס לי.. אני רוצה שהוא יצא "

"אנשים פרפקציוניסטים זה אנשים שמפחדים.
מפחדים לאכזב ולהתאכזב
בגלל זה הכל חייב להיות מסודר
ששום דבר לא יתפקשש"

"ופתאום נזכרתי בכל המחמאות.. ואיך כולם אהבו אותי"

"את באמת נראית טוב והרבה גם אומרים את זה ..."

"מיכל אני חייבת להגיד לך שאת נראית מעולה , ואם את מחפשת מישהי אמיתית, ואני הכי אמיתי שיש אז מצאת "

"את לא מבינה שאני לא שולט בזה?"

"אל תיכנעי תחדירי לך למודעות, מצידי תגידי את זה כל יום כל היום "אני מושלמת" "

"מיכל, את לא בחורה חלשה"

"אני אחד האנשים היותר חזקים שאני מכירה. אבל רק לא בקטע הזה..."

"אני חושבת שגם אם תשקלי 34 קילו את תחשבי שאת שמנה
כי הכל זה תת מודע וחשיבה מעוותת"

"אולי זה נשמע לך טיפשי, אבל ככה זה נקשר לי במוח. וזה לא יכול לעזוב..."

"תרגילי את עצמך לחשוב אחרת. שאת כן יפה, ושאת כן תורמת. ושלא צריך להיות שק עצמות בשביל להיות נחשקת"

"את חושבת שכשאני הכרתי אותך אז הדבר הראשון שהסתכלתי עליו זו הבטן שלך?"

"וזה ככ פגע בי. ודווקא כי זה היה ממנו"

"כן? אז זה לא מה שאני הבנתי, דווקא יצא לי לדבר עם מאי והוד ועוד חטניקים שפשוט מעריצים אותך, מיכל!"

"זה קשה להבין שהאנשים האלה מזוייפים וזה בעצם כל מה שמעניין אותם"

"את יודעת, שהפרעות גורמות לאובססיביות?

ואת יודעת, שהפרעות גורמות לפרפקציוניזם?

ואז יודעת, שהפרעות גורמות לך לעשות משהו, עד שזה יכאב? ואת תמשיכי עד שתצליחי?"

ואת יודעת, שהפרעות גורמות גם המון סבל ובדידות?

"וכנראה שזה לא עבר למרות הכל"

והשיחה הזאת, הייתה הראשונה.

תודה, נפר.