לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!

Avatarכינוי:  אנטיגונה~

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2008

תקופות.


לרקוד, לצייר, לשיר, לשחק, לנגן, לכתוב, לרוץ, לצחוק, לדמיין, ליצור, לדבר, להסתובב, לקנות, לדלג, לקפוץ, להשתולל.

 

נמאס לי כבר מהכל. אין לי שום דבר שאני בטוחה בו. שאני יודעת שישאר איתי לתמיד.

אפילו תחביבים אין לי. כל פעם נמאס לי מהכל מחדש.

נמאס לי מאנשים.

הכל אצלי בא בתקופות.

חודש לאהוב לצייר, לדבר ולהסתובב עם X,Y,Z, ואז אני אהיה איתם הכי הכי...

ואז נתרחק, וגם לי קצת ימאס.. ואז אני אכתוב. ואז אני אצא עם עוד כמה אחרים.. ונדבר, ונהיה ביחד הכי הכי..

ואז שוב מתרחקים, כי טיפה נמאס מהכל תמיד.. אז אני אחזור לרקוד שוב! ואז אני אסתובב עם עוד כמה אחרים. שיהיו שונים לגמרי מהקודמים. אולי איתם זה יהיה אחרת. ונהיה ביחד הכי הכי!

ואז גם זה נמאס. כולם יתקדמו, ואני אשאר. אני אחפש לי משהו טוב בהרבה.  מוזיקאלי יותר! 

אז אני אתחיל לנגן! ואני אסתובב עם עוד קבוצה, חדשה! ששונה לגמרי מהקודמת.

 

אבל אני כבר יודעת שזה לא יהיה שונה..

נכתב על ידי אנטיגונה~ , 30/3/2008 21:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




משנה שעברה לשנה חדשה
כלום לא השתנה..
יש לי הכל
ואין לי כלום

משנה שעברה לשנה חדשה
מה בי השתנה
מה השתנה בי

וכמה שארצה
אני רוצה
וכמה שאבכה
אני בוכה
נתת לי יד, לא
את הלב, לא
את השמחה, לא

הכאב

וכמה שארצה
אני רוצה
וכמה שאבכה
אני בוכה
נתת לי שם, לא
זיכרון, לא
את ההמשך, לא

הכאב

מגורים זמניים כל הזמן שוטטות
שלא אעשה איזו שטות
שלא אלך בדרך לאיבוד


אנשים חדשים אכזבות ותקוות
וים של חלומות
בים של גלים וסערות

וכמה שארצה
אני רוצה
וכמה שאבכה
אני בוכה
נתת לי שם, לא
זיכרון, לא
את ההמשך, לא

הכאב

 

 

[ים של חלומות/לאה שבת]

נכתב על ידי אנטיגונה~ , 27/3/2008 18:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התנועה


המקום הזה, טוב, נהיה די נטוש.

הוא נשאר פה בעיקר בגלל כל הטיולים והדברים, שבעוד כמה שנים אני לא אשכח כלום.

ובעצם, אני לא יודעת למה הפסקתי לכתוב. זה עדיין המקום היחיד שאני יכולה להוציא בו את כל החרא שלי.

 

התנועה, שהייתה הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים. שרק הייתי מחכה שיגיע 15:30 בשביל שהקן יפתח ואני יוכל ללכת לשם.

שכל טיול שהיה ישר הייתי נרשמת. גם אם הייתי חוזרת עצבנית ובוכה מכל טיול ללא יוצאי דופן..

ועדיין הייתי חוזרת כל פעם מחדש. שוב, ושוב. עושה הכל אותו דבר בדיוק. בלי טיפת שינוי. אסור להשתנות.

למה? אולי אני מזוכיסטית, ואולי זה סתם עשה לי טוב. לדעת שיש לי משהו שתמיד יהיה שם. תמיד. לא משנה מי אני אהיה, או איך אני אתנהג, תמיד יהיו חייבים לקבל אותי שם. מתי שאני רוצה אני יכולה ללכת לשם. ואפחד לא יגיד לי לא.

ועדיין לא טוב שם. ואני ממשיכה.

אני שונאת שינויים.

זה קצת מפחיד.. לא ככה?

עם הקן אני ממשיכה, וכל פעם יוצאת מאוכזבת, ושוב נפגעת מאנשים, ומתאכזבת מאנשים, וננטשת עליהם שהם נוסעים לקמנר, ומראים כמה אכפת להם באמת!

 

באמת, היחידה שעושה לי טוב בקן היא גלבץ. ושוב, כמו תמיד, בעוד חצי שנה, גל תעזוב לקמנר, ותגיד שהיא אוהבת אותי ככ ושנשמור על קשר תמיד, ושאני אבוא תמיד לבקר בחווה. כל שבוע! ואז יעברו שבועות, ולא יהיה לה זמן. והיא תפסיק לענות לטלפונים כי היא תהיה "עסוקה" עם הקן החדש. ואז היא תשלח הודעה אחרי חודשיים, ואז תיעלם שוב. והפעם לתמיד.

זה תמיד אותו דבר.

לא נמאס לכם להבטיח דברים סתם? חבל על הזמן שלכם.

ולמה בכלל, להיקשר לאנשים? או שהם ינתקו קשר אחרי חודשיים שהתקרבתם, או שבסוף הם יעזבו אותכם לתמיד.

אבל לאנשים יש גם חיים אחרים, והם ממשיכים האלה.

 

ורק אני תקועה

נכתב על ידי אנטיגונה~ , 19/3/2008 23:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כנס ט', היה, ואו.

התחיל מגעיל, וישר שירדנו מהאוטובוס רציתי הביתה.

עשיתי שיחה עם נועה ועם איריס, על חלק ממה שהפריע לי.

חזרתי לקבוצה וברקין וספיר נתנו לי חיבוק חזק חזק, ואמרו שאם יש לי איזשהי בעיה לבוא ישר לקבוצה. זה עשה לי ממש טוב..

אחרי זה אכלנו ארוחת ערב [שיאמר לזכותנו שאנחנו היחידים שבאמת אכלו ביחד] ונכנסנו פנימה. התחלתי לראות אנשים שאני מכירה ודיברנו וזה..

היה סיפור מצחיק עם שאבי, נטע אמרה שלסביות זה מגעיל אז הטפנו לכולם ללסביוּת.

גם בנים. ונתקענו קצת בקבוצה של גיל מלוד שם היה הכי מצחיק. הם התחילו להיתפס על זה שאנחנו באמת לסביות, אז נשארנו שם והשתעשענו איתם. אחד מהם ביקש שאני אוכיח לו שאני לסבית, וששאלתי איך הוא אמר "תתנשקי איתי". כן, זה יעזור! זה כמו חיים שנישק בן בשביל להוכיח שהוא לא הומו.. [ואו, עברה שנה!]

קיצ ככה הכרתי את גילי (: [העונה גם לשם "בליטה" ע"פ שאבי. הוא שכב בשק שינה עם הרגליים מקופלות וצחקנו שעומד לו.]

גם החלטנו להקים בית זונות. אבל מאחר ואנחנו תנועתיות לכל דבר, החלטנו לבנות לנו קן חדש, הנקרא קן בושת. שבו נמצאות אני, שאבי, ניצן, ומוריץ [שזונה גם ככה]

כל הלילה הסתובבתי עם שאבי [שהקשר שלנו התחיל במקרה שמצאתי אותה בקניון. ואני ככ שמחה שזה קרה]

ואחרי המווון שטויות כגון לראות את תומר שיכור עד מוות, וצחוק בלתי פוסק משטויות שלי ושלה הלכנו לישון ב4 וחצי, שעה וחצי לפני שהיינו אמורים לקום.

קמנו, ואז לאחר שהתארגנו וסבלנו שוקו תנועתי שהיה מבחיל -הספציפי, כמובן- יצאנו לדרך.

נסענו לארוחת בוקר בתל חי, שם פגשתי את נטעוש וכל חבריה מקן רמתיים! ואת עילאי וגל, חברי היקר לשעבר. זה היה הדבר הכי מביך בעולם בערך.. רציתי לקבור את עצמי.

אחרי זה נכנסנו לסיור בתל חי. היה לנו הצגה על מה שקרה במלחמה, על ההתלבטויות שלהם ועל הפחדים..

היה ממש מגניב.

אחרי זה נסענו לחרמון. ולהפתעתנו גילינו, ש, טוב, אין בכלל שלג. לא נורא. אחרי נפילה קשה בשלג, ומתקפת שלג של כל הבנים עלי, והלכתי לסיבוב עם שאבי אהובתי..

טהטהטה לא מעניין, הלכנו לאכול באיזה מקום מגניב. היה שם מדשאה ענקית! ואשכרה ירוקה. אכלנו אנחנו את האוכל המגניב שלנו שהיה מרק עוף עם אטריות, כששאר הקבוצות אכלו פריסה P: מטורפים.

התארגנו ועלינו לאוטובוס. אחרי תדרוך חופר ירדנו, וראינו את יעלי!! כולם כזה עומדים בשורה ומישהו צעק "הי, הנה יעל" ואז פתאום כולם עליה חח.

היינו בטקס. מרגש. באמת.. היה ממש יפה. וקיבלנו סיכות מהממות.

אחרי זה חזרנו מיד לאוטובוסים ונסענו לאיזה אולם ספורט לא ככ רחוק משם, שבו ישנו.

הגענו והייתה לנו שיחה עם נתי. מזעזע!!!!

"נתי היא חלוצה אמיתית! היא עובדת אדמה! היא אממ... חופרת!"

בזמן השיחה החופרת הזאת שאבי כפרעליה דיברה עם גילוש! היה משעשע..

אחרי זה ירדנו למטה לארוחות הערב.

עשינו ארוחה ממש מגניבה, וקבלת שבת! והתחלנו לשיר שירי שבת וצעקו עלינו שנשתוק אבל היה מצחיק..

הפעולה התבטלה מחוסר כח של כולם, אז הלכנו להסתובב. מאחר ושאבי הייתה בפעולה הלכתי לדבר עם כוסיות. אז הכרתי את טליה ועוד כמה חמודות (:

בערב הלכנו לארגן שק"שים וזה. היה מצחיק אש. שאבי נרדמה עם המקום. אז עשיתי שיחת נפש כזו עם ניצני אהובתי :)

הלכנו להציק קצת לגיל, ואז הקומוניסטים [קומונרים, דה] הציקו לנו קצת אז הלכנו לישון.

בבוקר כמובן התעוררתי ב5, כמה צפוי. ואפחד לא היה ער!! מציק.

אחרי זה יצאנו למסלול. היה מסלול מעצבן, וממש מצחיק. שירש נפלה בכמויות מטורפות כאילו...

והחלטנו שבגלל שהמקום נראה כמו ג'ונגל עשינו הישרדות! היה מצחיק.

הכמויות חרא במסלול היו אפילו יותר מטורפות מהנפילות של שיר. והחלטנו שנועה עשתה את כל הקקי אז כל שניה צעקנו "איכס, נועה!!! ". 

הגענו למטה אחרי שנה, ישבנו לפעולה שחצי קבוצה בערך ישנו בה, ואז כולם אכלו אבל לנו לא היה גזיה אז סתם ישנו.

עלינו לאוטובוס, והבית!

בקן חיכו לנו כמה מהבוגרת שעשו לנו טקס תלחי (:

קיבלנו צ'ופרים ושרו לנו את השביל הזה מתחיל כאן..

היה מגניב.

 

היה טיול הכי מדהים בעולם.

ואני אוהבת את פלוצ.

 

img382/9462/ssa43536174or4.jpg

 

img136/7247/ssa4353665cl6.jpg

 

img382/7609/ssa43536210aj5.jpg

 

img136/4089/ssa435364hy7.jpg

 

img383/4831/ssa43536110ub2.jpg

 

img382/1812/ssa435362gh9.jpg

 

img382/4955/ssa4353676kg7.jpg

 

 

 

נכתב על ידי אנטיגונה~ , 12/3/2008 14:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

24,830
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנטיגונה~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנטיגונה~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)