אז ניסיתי לכתוב למה שווה להיות אני.
אבל לא מצאתי שום סיבה שלא תהיה שקרית.
חשבתי אולי על זה שיש לי משפחה. אבל בעצם עם משפחה כזאת, עדיף שלא תהיה בכלל..
אז חשבתי על זה שיש לי חברות מדהימות. אבל בעצם לא ממש אכפת להן ממני
אז אולי זה שאני חכמה. אבל היום נוכחתי לראות כמה שזה לא נכון.
גם על האהבה לא יכולתי לכתוב. כי זה בערך הדבר הכי גרוע אצלי.
ואולי זה שיש כמה שרוצים אותי. אבל גם זה כבר לא נכון
אז אולי זה טוב בגלל שאני יפה. אבל אולי רק בחושך..
אז זה שיש לי יום הולדת בעוד חודש בדיוק. אבל בעצם אני אהיה לבד.
אז ויתרתי על הפוסט הזה..
מול אותו חלון ישן פותח את הבוקר
מחפש סיבה להישאר
אל אותו סיפור קטן נטול תקווה ואושר
אם אני עוזב אני לא חוזר
מחפש אותך בפנים את כבר לא זאת שהכרתי
לא צריך לדבר על השתיקות
אני רוצה לפחד לבד לעצמי מספיק שיקרתי
כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות
אל תפני לי מקום לצידך
תתמודדי אני הולך
תחייכי את יודעת
אל תשמרי לי מקום חם לחזור כשאהיה שיכור
תוותרי את שומעת
מחכה שהיום יירד תרגעי ואז תביני
שלא מצאתי סיבה להישאר
סתם סיפור עצוב של סתיו
יום יבוא ותסלחי לי
את אותו החלון ישן סוגר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנטיגונה~