אדם צריך לחיות בשביל אחרים
ולא רק בשביל עצמו,
לחפש ולמצוא, להתקרב ולבוא
אבל האדם - אין שלום בתוכו
ואיך ישיט את ידו לעוד שכמותו?
בל יתחפר בשתיקתו, אל יתחבא בה
אל לו לעצום עיניו, להתמכר אליה
לעמוד מנגד כשהאור גווע
רק נמצא, אבל לא נוגע

כל הזעם השקט הזה שאין לו איך לצאת
מעוור מלראות ועוצר מלתת
מה צריך לקרות כדי שנבין
שאי אפשר יותר לשאת
את הבדידות הזו שרואים על הפנים
כתובה בעיניים, כתובה בעור חריצים עמוקים,
קורעת את הנפש חתכים חתכים
בור גדול בבטן שכולנו מכסים

אם לא מצאתם, זה אולי סימן שאין.

אז אחרי הלילה, התחלתי אפילו לחשוב...

ועל איך זה יראה בעוד חמישה חודשים.

אני כבר יודעת איך זה יראה.

סוויט סיקסטין אלעק.

לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה
זה לשבת בבתי קפה ולשחק את התפקיד שלנו
בחור רגיל שלא לוקח אחריות על מה שהוא עושה
איך אושר זה דבר יפה, שיחלקו גם לנו
זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום
עם מי לישון, מתי לקום ואיפה הילדות שלנו?
בתוך מחשב, בתוך אתר של כמה מופרעים
שכבר איבדו את הרצון שיהיו להם פנים

[מצטערת, "ישו"]