למרות כל מה שאני כותבת פה, היה לי חופש מדהים. הכי מדהים שהיה לי בחיי, באמת.

החופש הראשון שאני מרגישה שניצלתי באמת, ובאמת נהנתי, וגם לא מיציתי אותו לגמרי.

אני באמת מרגישה שמשהו השתנה אצלי אחרי הסמינר. משהו יותר בתפיסה. אפילו כלפי השכבה שלי.

אני חושבת שהתגברתי ואולי אני בעצם סתם אותה ילדה קטנה ומפגרת

אז כמו שכבר אמרתי, הספקתי די הרבה.

מדצים [אחרי ככ הרבה ציפיה]

חברים חדשים. ופול.

קצת קייצת

שלושה ימים במודיעין

מלא שופינג [מה חדש?]

שתי הופעות של מוקי

2 מפגשי נוע"ל

סיבוב בתל אביב עם נועה

שבת מלכה ראשונה+ פגישת קומונריות

לונה פארק

מפגש כיתה

יום הולדת לדניאל

ככל שהתקרב החופש רק חשבתי, איך זה שכולם אחרי המדצים פתאום מרגישים בוגרים? ואיך הם פתאום מוכנים להדריך ולכיתה י'?

ואני? אני הרגשתי קטנה. ממש קטנה. הרגשתי שאני פשוט לא מתאימה. הגעתי וחשבתי "מה לעזאזל אני עושה פה? זה אמור לקרות שאני אהיה בוגרת.". אבל עד סוף המחנה הבנתי שככה זה אמור להיות. ושזה אחד התהליכים שאמורים לעבור שם...

והנה, פתאום גם אני מסוגלת לדבר פתאום עם הבנות מהקבוצה ואפילו לסבול אותן. והנה, גם אני כמעט והפסקתי להשתמש בפלאפון, וכמעט במחשב. [אלמלא הם היו הדרכים היחידות ליצור קשר יומי עם החברה מהמדצים, הייתי זורקת אותם]

היה הכי טוב שאפשר. לא יכולתי לבקש יותר.

גם בביצפר היה מדהים. באמת חיכיתי לזה. והיה ממש כיף.

קצת מפחיד, איך גדלנו פתאום...

[אני רוצה להישאר לנצח בבית הספר..]

הספקתי לעבור ממדח לאומנות, להיכנס לכיתת אומנות לחטוף שוק של החיים, ואז ללכת מהר לאהובה להחליף מגמה למדח שוב. היה צחוקים. גם מדח היה אחד הכיפיים. וגיא כפיל של קובי!

וזהו.

אבל מה שעולה, חייב לרדת. איך לוקחים את הכל במידה?

מי שמעז לחלום מעז להגשים.

אז למה לי זה לא קרה?

מצטערת, עוד לא התחלתי בהדרכה, וכבר אני שונאת אותה, ואת הקבוצה.

הם ניפצו את החלום שלי לרסיסים. את מה שחלמתי עליו מכיתה ה'. שלא הפסקתי להאמין.

האמנתי שאני אהיה המדריכה הכי טובה בעולם. האמנתי שאני יכולה להיות כזאת.

מטומטמת.

בשביל מה את מאמינה בכלל?

הם אפילו לא מאמינים שאני יכולה להיות מדריכה.

בא לי לי למות.

אני מתפלאת על עצמי שלא עשיתי כלום...

טוב, כמעט.

"באמצע הלילה את שוב מתעוררת

עם קרעים של חלום באוויר

מנסה לאסוף, להדביק אותם יחד

אבל לחלום שנשבר יש מחיר.

יש כתם של אור בתקרה מעלייך

את בוהה בו שעות בלי לחשוב

מנסה לדמיין איך עולם בלעדייך,

ככה יהיה לכולם יותר טוב."