במורד הגרון מתחלקת מועקה

לא מספיק טוב

היא צועקת

אני לא מספיק טובה

העכבר מרחוב אילת שש

זה עם הרגש

אומר שהוא אוהב אותה

בכל זאת היא צועקת

אני לא מספיק טובה

וזה כואב, זה מפריע לתנועה

וזה כואב, זה מפריע לתנועה

במורד הגרון מתחלקת מועקה

היא כואבת, מטופשת

מרגיזה את הסביבה

העכבר מרחוב אילת שש

זה עם הרגש

זוכר שפעם היא הייתה יפה

בכל זאת היא צועקת

אני לא מספיק טובה

וזה כואב, זה מפריע לתנועה...

[מועקה/ אבטיפוס]

סוף סוף היא הבינה שאני לא חייבת להיות כמוה. שאני לא חייבת להיות מושלמת.

סוף סוף היא הבינה שזה שהיא יכולה לא אומר שגם אני יכולה.

סוף סוף היא הבינה.

הבעיה היא שאני היחידה שלא מסכימה לקבל  את זה.

אני לא מספיק טובה..

למה חשבתי שהפעם זה יהיה שונה?

למה חשבתי שהוא ישתנה?

זה אף פעם לא שונה.

תמיד אותו דבר.

כולם אותו דבר.

אבל בעצם, אולי זו בעצם אני.

וה"חבר לעת צרה" מגלבץ, מעולם לא בא בזמן מושלם יותר..

איך אני אחיה בלעדיה?

פוסט מדצים בעוד יום יומיים. מבטיחה.