תארו לכם שאתם נכנסים לחדר, שכל הקירות שלו הן מראות.

לא סתם מראות רגילות,

מין נייר כסף כזה, שקצת מעוות.

תארו לכם שאתם מנסים לצאת משם

אבל אתם לא מצליחים.

תארו לכם שכל מקום שאתם לא מסתכלים, אתם רואים את זה. זה רודף אותכם.

תארו לכם שאתם מצליחים לצאת מהחדר הזה, ולחזור לשגרה שלכם

תארו לכם שכל מראה שאתם מסתכלים עליה היא כזאת...

תארו לכם שזה נמשך. לתמיד.

ותארו לכם, כמה זה כואב..

וכמו מה שכולם מצפים ממני,

אני חושבת שאפילו אני נבלעתי לגמרי ברצון להיות כמוה בדיוק.

עד כדי כך,

שכבר מזמן הפסקתי לעשות מה שאני אוהבת...