"יש לך זמן כלשהו, שאת לא אוהבת מישהו, או שאת לא מתעסקת בבנים?"

"כן..."

אבל לא שיקרתי, באמת שלא. לפחות זה מה שחשבתי. עכשיו רק הבנתי שזה לא נכון..

אני לא יודעת מזו האובססיביות הזאת, התמידית. האמת שגם עלי היא נמאסה.

אבל בכל פעם שאני מנסה להשיג מישהו, והוא גם רוצה, אני מיד בורחת.

אני רק רוצה לדעת שעוד אוהבים אותי.

אז כבר הבנתי למה אני ממשיכה איתו. ולמה רציתי אותו.

כי הוא אף פעם לא יהיה שלי

(ואולי זה גם מה שהיה עם ההוא, אבל אני חושבת שלא.

אני מעדיפה להאמין שכן. שלא הפסדתי משהו..)

ועדיין, עושה לי רע להיות איתו. וכשאני איתו, אני יודעת שאם הוא באמת היה רוצה יותר ממני, מיד היה יורד לי ממנו.

וזה בסדר.

אני פוגעת ביותר מדי אנשים..

"את מוכנה כאילו ללכת אחריו למרות הכל.

כמה שהוא רק ידרוך עליך רק תרצי עוד"

לא רציתי לספר לה, עד כמה מה שהיא אמרה היה נכון.

ולא רק לגביו...

בשיחה איתה, יצא לי להעלות כמה קטעים שהיו איתו. והזיכרונות הציפו אותי. כל האושר שהיה איתו. וכל הגועל. וכל ההתעסקות. וכל הביישנות של ההתחלה. הפחד של אחד מהשני. ההתחלות.. החוסר ידע הזה של מה שהצד השני חושב [ואצלי זה עדיין קיים. אבל ברור לי שאין לו כלום אלי..]

העובדה המוזרה שהפלאפון שלי התמלא בהודעות ישנות שמחקתי מזמן ופתאום חזרו, וכולן ממנו.

אני קצת מתגעגעת.

בעוד יומיים יעברו 7 חודשים. איך הזמן טס.

7 חודשים, מאז שהוא הזמין אותי לצאת איתו.

7 חודשים מאז שכל הבלאגן התחיל..

ו8 חודשים מאז שאני קיוויתי שזה יתחיל..

וכנראה שרק לי זה מפריע.

אני כלכך מתגעגעת.

האמת, שהזמן באמת זז מהר מדי.

אני מתחילה יותר ויותר לפחד מהקורס מדצים הזה.

ולא כי אני מפחדת שלא ילך שם. ואפילו לא בגלל ההדרכה.

אני מחכה לזה מכיתה ו'. 4 שנים. ומה, זה באמת מגיע?

דור הזכירה את זה, שכבר עברה שנה. ופתאום שמתי לב לזה.

רק לפני רגע, פתאום נהיינו גדולים. נכנסנו לבוגרת. הרגשתי כלכך גדולה.

רק לפני רגע, היה אחד הימים העצובים. מסיבת הסיום של אחותי. ואחריו, הפרידה של אותם י"בניקים בקן. אלו שהיו איתי מאז שהם בעצמם היו ביסודי.

רק לפני רגע, הפכנו לט'טניקים. וזה היה אחד השינויים היותר מוזרים שהיו לי. כי באמת שיותר התבגרתי. ואפילו ההדרכה לא נראית לי כזו קשה כבר.

רק לפני רגע, דיברתי עם גלבץ בחג מעלות על זה שבטח נגיד שיש לנו שנה שלמה איתם, אבל היא תעבור מהר.

רק לפני רגע, הייתי כלכך רחוקה מהתיכון.

וזה עבר כלכך מהר. אולי קצת מהר מדי.

עכשיו, פתאום אני מרגישה כלכך קטנה. וממש לא התבגרתי.

אולי זה עוד ישתנה. אחרי הכל, זו כולה רק עוד כיתה.

ועוד מעט גם גיל 16. ותעודת זהות.

אבל זה כולה רק עוד מספר, לא?

ועדיין יש לי חלום, שחוזר על עצמו.

חלום מטופש לגמרי, על זה שאני נכשלת בהכל.

ובשנה הבאה, אפילו גלבץ לא תהיה פה בשביל להחזיק אותי במקום.

אני לא יודעת איך אני אתמודד עם התיכון בלי גל. בלי שיהיה מי שיעודד אותי לפני מבחנים או בכלל.

שיגיד לי שיהיה בסדר. ושיבטיח לי שהוא כאן. ושזה לא הכל בחיים.

ושבכל זאת יזמין אותי להיפגש, לעזור לי.

ומישהו שיהיה לו אכפת. באמת. ושיהיה שם, כי הוא רוצה. ולא כי מכריחים.

ושתזמין אותי אליה הביתה ב10 בלילה בשביל להיות איתי, בשביל שהיום הולדת שלי לא תהרס סופית.

ושתדבר איתי אם אני אצטרך מישהו.

איפה אני אמצא עוד מישהי כמוה?

וכמו שבנות סטיגמה הבטיחו, גל אמרה שלא ניתן לקשר להיהרס. ושאני אבוא הרבה.

אבל כמו שבנות סטיגמה הבטיחו, זה לא באמת יקרה.

ועדיין אני שמחה על הכל. ואלוהים כמה אני מודה לך על זה שהכרתי אותה..

כל מי שמכיר אותי כבר יודע- אני לא יודעת להתמודד עם פרידות.

חרדת נטישה לא כלכך קלה.

וזה תמיד אותו דבר.

אולי עדיף פשוט לא להיקשר לאף אחד?

גם ככה בסוף הם עוזבים..

בעוד 5 ימים יהיה כנס ט'. הכנס האחרון.

וזו רק עוד הוכחה שהשנה הזאת עברה מהר מדי.

כל השנה הזאת, שלימדו אותנו על הדרכה..

שהכינו אותנו לשנה הבאה

השנה הזאת ממש עוד שניה נגמרת.

ואני עדיין לא כלכך מוכנה.

הלוואי והייתי מנצלת את השנה הזאת יותר

השנה הזאת באמת עברה הרבה יותר מדי מהר.

דיברתי עם ספיר אתמול, כמה דקות. שחיכינו למונית.

פתאום נזכרתי למה הפסקנו לדבר. החיוך הצבוע שלה השתלט...

והיא דיברה. סתם. כאילו כלום.. אבל רק איך שהיא דיברה וחייכה.. רק זה הזכיר לי הכל.

שנה שלמה, שאהבתי אותו. 

שנה שלמה, שהאמנתי.

שנה שלמה, שקיוויתי.

והכל נהרס.

אני מקווה שלפחות את מרוצה שהצלחת.

הרסת לי איתו. לתמיד.

הייתי רוצה להיות באיזה מקום שומם. באמצע המדבר או בלב ים. או אפילו באמצע יער. לעמוד, ופשוט לצרוח. הכי חזק שאני יכולה. להוציא את כל החרא מבפנים.

ואז הכל יהיה יותר טוב...

פוסט קצת חופר. [עכשיו 18:15. ולקח לי כמעט 4 שעות לכתוב אותו..]

[אבל אולי זה יעזור להתמוטטויות עצבים שלי להיות פחות תכופות. אחרי הכל, אין לי אף דרך אחרת להוציא את זה.]