אני כלכך לא מסוגלת להתמודד עם הכל עכשיו

מבחן במתמטיקה, שאני יודעת שאני אלך ל3 יחידות. ואני פשוט לא מסוגלת לזה. אני לא מתאימה לזה

עבודות, מבחנים.

אני מפחדת להגיע למבר. אני מפחדת להיכשל. אסור לי להיכשל.

העובדה שאני באמת רוצה להצליח, ולא מצליחה להתרכז בשביל לעשות את זה.

או זה שישנתי הלילה רק 5 שעות, כי פשוט הפסקתי לנשום

אני לוקחת מלא כדורי ריטלין, דבר שממש רע. וזה אפילו לא משפיע. אמרו שאם לוקחים הרבה כאלה זה כבר נחשב כסמים. אם אני לוקחת את זה והרבה, בידיעה שזה לא עוזר, זה גם סם?

התחלתי לקחת שוב אחרי שלא השתמשתי בו מכיתה ו', ואני לא אמורה. יש לי את רב התופעות לואי החריגות שיכולות לקרות בעקבות זה. אבל אני לא יכולה להפסיק.. אני לא יכולה לספר

לחצים חזקים בחזה, הצלע שלי כואבת כאילו דפקו בה פטיש 5 קילו.

אבל אני מפחדת ללכת לרופא. שיגלו שמשהו לא בסדר אצלי

[כלומר, חוץ מהנפש. זה לא באמת חשוב..]

והמראה שלי, רק הורג אותי מבפנים שוב ושוב.

אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי

בביתספר כמעט והתמוטטתי.

ואני לא יודעת כמה אני יכולה להמשיך עם זה

אני לא יכולה יותר

הכל בחיים שלי חייב להיות מושלם.

אז למה זה לא ככה?

וזה תמיד קורה, שאני לא מוציאה כלום, שלא מתלוננת, ואז הכל בא בבום ואני עוברת איזו התמוטטות ענקית.

לא נורא, עובר. בסוף אני יחזור להיות כמו פעם. אדישה. אדישה להכל. ששום דבר לא מפריע לי או פוגע בי. להיות רק עם עצמי..

ומחר אני אקום כמו חדשה. ובכלל לא  אבין למה בכיתי על שטויות. 

ואז אני אשמור עוד. עד לפעם הבאה..